נמאס להיות את,
מוטרד מהפחדים של עצמי,
את עוזבת, אולי מתגעגעת,
את מכאיבה, אני רואה את דמי.
את החיים שעזבת,
תלחמי עם האני הפנימי שלך,
הכאב אמיתי שאותו מרחת,
איפה אני אמצא אותך?
ניסיתי להגיד לעצמי שהלכת,
לא אראה אותך שוב,
עדיין איתי, בלבי, לא עזבת,
לכודה אצלי, אני עזוב.
לאבד כמוך בנאדם יקר,
למה אלוהים דווקא אותך בחר?
נוצרה מחלה בזיכרוני,
רוצה אותך אצלי.
זוכר אותך חברה,
תמכת בי, בלי שום שאלה,
היית איתי בימים הכי קשים,
את מחזיקה אותי,
נפלתי,
אותי תפסת.
כאשר בכית ניגבתי את דמעותייך,
כאשר צעקת גירשתי את פחדייך,
כל הימים האלה הייתי את,
ואת לא היית אני.
אולי את לא כאן, אבל בשבילי את עדיין בחיים |
