הנה שיר שכתבתי לידידינו בצפון,
מחיפה, נהריה ועד החרמון,
אתם מוזמנים לקרוא בזמנכם החופשי,
כי זהו שיר מרגש ואנושי.
זהו לא עוד סיפור,
על עלמה ובחור,
כי גיבור השיר,
מכוער ושעיר.
אף פעם לא קיבל נשיקה,
כי אין אישה שבו חשקה,
אז את מי שסירב הוא ניסר ובלע,
ומכאן פירוש שמו - נסראללה.
זקנו כה אלגנטי,
אך ממש לא שרמנטי,
ועל אף חזותו התקיפה,
הוא רגיש ודורש לטיפה,
הוא שוכר משרתים,
לסיפוק יצרים,
כי הם מוכנים ללטפו,
רק לאחר קבלת כספו.
ידידינו נסראללה לא התנשק,
אבל במיטה חווה קשר מרתק,
לאחר שאת תשוקתו לחתול המחמד,
קיים בברוטאליות עם רגלו ועם היד,
תיאורים נוספים כאן לא ייתקבלו,
כי אנשים שפויים עוד ייגעלו,
אך רק נגיד שנסראללה מתנדב,
לצער בעלי חיים - כי חיות הוא אוהב.
נזכיר לכם ידידיי היקרים,
שרק עם חיות הוא פורק יצרים.
את חצי מנשות ערב קטל,
את כולן באדמה שתל,
בלחיצה עזה ובתשוקה,
מכיוון שסירבו לתת לו נשיקה.
נסראללה כיום הוא סופר סטאר,
מדבר על השמדה מהיום למחר,
משעמם אנשים בדיבורים על חיסול,
ואולי הוא תקיף, אך הוא עדיין לובש חיתול.
אז נסראללה נראה מאיים ומפחיד,
אך למעשה כך הוא נראה תמיד,
גם שהוא שמח וגם כשהוא עצוב,
הוא תמיד נושא את אותו מבט עלוב.
אז נסראללה לא ממש תקיף,
אלא עלוב ומטופש ממש כקופיף,
אז מעתה והלאה נסראללה סתם רגיש,
ואל תחשבו אחרת ידידיי, קאפיש?