הוא עשה בגרות בפיסיקה בגללה, והוא בכלל שונא פיסיקה. את זה
הוא סיפר לי מעל כוס קפה שחור חזק מידי יותר מדי מאוחר בלילה.
שלוש יחידות פיסיקה עם ציון שישים ושלוש והכל בגללה. ארבע שעות
נוספות של סיוט בשבוע רק כדי להיות איתה בשיעורים.

הוא אומר שהיא הייתה מושלמת, האהבה הכי גדולה ואמיתית שהייתה
לו - אידיאליזציה של מה שהיה וחלף, חשבתי. פעם הוא בא לשיעור
והמקום שלה היה ריק, היא פשוט נשארה בבית, אז הוא התקשר אליה
ונסע להביא אותה. הם נהיו הידידים הכי טובים. היא החליפה חברים
כל חודש והוא חיכה בסבלנות כדי שתבין שיש לה מה שהיא צריכה
קרוב לבית, בהישג יד, עם תוספות. הוא היה מחכה לה בתחילת הרחוב
כדי שתרד בבקרים מהבית והוא יוכל לעבור במקרה ליד הבית שלה
ולהציע לה טרמפ לבית ספר. הוא היה אומר שהוא בכל מקרה החזיר
סרט לספריה ברחוב שלה.

הוא היה המעריץ המושבע שלה, "כמו איזה גרופי של זמרת רוק" הוא
הגדיר את זה."אין רוקנ'רול בעברית" אמרתי, "אז תשתקי ותמשיכי
למצוץ", הוא ענה.

פעם היא רצתה לנסוע לטבריה אז הוא נסע איתה ביום של המגן שלו
בהיסטוריה רק כדי לשבת איתה על שפת הכינרת כמה שעות. הוא רב עם
המורה שלוש שעות אחרי זה כדי שיוכל לגשת למועד ב'. בצבא הוא
ביקש לעבור לבסיס שלה, רק כדי לראות אותה שלוש פעמים ביום בחדר
האוכל, אפילו שהוא שנא את התפקיד. אובססיביות.

"ניסיתי לקנות את המדרגות לגן עדן" - הוא אומר, "והם עלו לי
הרבה יותר אצלה מאשר אצל כל אחת אחרת". "וכשהגעת מה היה שם?",
"כל החנויות היו סגורות - אבל השגתי את מה שרציתי בכל מקרה".
"כמו שג'ימי אמר" הוספתי.

בסוף הוא השיג אותה, הוא היה כל כך מאושר. אני עוד זוכר את
האושר שהוא הקרין לכל כיוון, כמו ילד שראה תמונות של דיסנילנד
באינטרנט ומגיע לשם בפעם הראשונה. אלה היו החודשיים הכי
מאושרים בחיים שלו. אחרי חודשיים הוא קיבל שיחת טלפון ממנה.
היא אמרה לו שזה לא עובד, שהיא צריכה הפסקה, היא התחילה לבכות.
הוא התנהג כאילו כלום לו קרה, הוא לא רצה שהיא תרגיש רע. אחרי
שבועיים היא מצאה מישהו חדש. איזה בחור תל אביבי כזה עם כסף
שקונה לה מתנות משנקין. והוא, הוא עדיין משתמש בתמונה שלהם
ביחד כסימניה בספרים שלו, הוא עדיין מתקשר אליה כדי לדבר, והוא
עדיין אומר שהיא הבחורה הכי מדהימה שהוא אי פעם הכיר.

אני שואל אותו אם הוא חושב שזה היה שווה את זה, שלוש שנים של
השקעה בשביל אהבה של חודשיים והוא עונה לי שכן. עכשיו הוא יושב
מולי, מעל כוס קפה שחור, והוא  עדיין אומר שהוא לא מתחרט על
שום דבר. אף אחת לא רוצה מישהו נורמלי. הוא עדיין אומר שהוא
מעדיף אותה על כל בחורה אחרת. צריך לתת הכל כדי לקבל הכל.
העולם לא מחפש ריאליסטים, הוא לא מחפש אנשים מחושבים, כאלה יש
מספיק בוול סטריט. לי אין תשובה הפעם. כי אני,  אני אף פעם לא
הלכתי כל כך רחוק. אני לא השגתי את הבחורה שלי, פחדתי ללכת
רחוק מדי. לא חשבתי שזה משתלם. אני ריאליסט, מחושב, החומר
שעושה אנשי עסקים טובים, ופיסיקאים.

"השיגעון", הוא אומר, "נותן הרגשה של גן עדן", ואת זה אמר
ג'ימי אחר.



תודה ל- ו. .