נכנסתי אל האולם, חפצים שם עפים על קהל מחומם,
טבעות ניצבות עטופות בעשן, וילד קטן קופץ לתוכן.
הקהל שוב מריע שקיות של בוטנים, על אישה מגונדרת עם שיער
בפנים,
נשים מלאות מיניקות ליצנים, ואיש עם מקל מצליף ישבנים.

חבורה של אידיוטים עומדים על הראש, הקהל שרוצה ממשיך עוד
לדרוש,
שאגת האריה מחרידה לב שמיים, המלך אומר להוריד מכנסיים.
כל הקהל עומד על רגליו מסתובב במקום וחושף אחוריו,
ואני רק מביט על תיקרת האולם, עומדת גברת רחוק מכולם.

ואת לוליינית על חוט כמו מלאך משרת את כס המלכות,
מראה לעולם את לובן כנפייך את שיווי משקלך וגמישות ירכייך.

המסך שוב נפתח, תריסר גמדים, בסגנון בונה-פארטה רוכבים על
נשים,
ופילים ושמנים ישבנים אל המלך, מצליף במקל כולם כורעים ברך.
החצוצרות מריעות הקהל משתגע, הסוסים צוהלים, האריה מתפרע,
נשים מלאות בועלות ליצנים, ואיש עם מקל מצליף ישבנים.

ואת לוליינית על חוט כמו מלאך משרת את כס המלכות,
מראה לעולם את לובן כנפייך את שיווי משקלך וגמישות ירכייך.
כיצד את רוקדת בקצה האולם, לוחשת תבואו, תבואו לכאן,
כיצד את רוקדת בקצה האולם, לוחשת תבואו, תבואו לכאן.