להתיישב לידכם נרות של שכחה
ללטף את לשונותיכם הצהובות
כוס נשכחת.
מוצא בפנים אבק
מדגדג בנחיר כמו עטלפים בארובות
שפשוף קל, להסיר שכבת זקנה
עוד משי עכביש והנה הידיים עקובות:

כוס של שכחה, גומע את זכרונות היזע
משחיל את הלהבה לפתחה ועוצם עיניים
שרפי את הזכרונות והאבק, אש כתומה
המיסי שארי נרות של פעם, חממי ידיים
עשי כפקודתי! אני מלכך כעת ולא תשאי פנייך!

נרותיי כעת עומדים על עיסת עצמת חלוף
עושים כרצוני ואני חסר ספקות כאש
אדם אחר דר כאן כעת ואין נפשו כואבת

כוחו מאז, מעוף קסום של רוח שהייתה?

הו סלחו לי ידיי, מחלי לי נשמתי!
בגדתי בך, פליטת טהרתי
חזרו אליי להבות עבר
שרפו אותי, הפכוני לעפר
אני יורד לברכיי וחזי שורף
דמעות זולגות פנימה ואני שואף
את עיסת הדמע והשעווה
ממלא כוס וחש את כאבה

להתיישב לידכם נרות של זעקה
להישרף בלהבותיכם הלוחשות
עמדו גאים והמיסו את האבק
ותנו לי שוב לקום, להיות חזק
להתמסר לעיניכם הבוחשות
לעוף עירום בשמיים עטור נאקה.