[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טוב אז הסיפור שלי עם עמרי הוא סיפור של הרבה שנים.
זה התחיל בכיתה ח' כשהוא עבר לבית ספר שלנו.
עמרי, בתור אחד שמניסיון אישי כנראה כן אחד ששופט לפי המראה
החיצוני, אהב מאוד לרדת עלי, שאני שמנה וכל השטויות האלה...
אני, בתור הקורבן, כן נפגעתי אבל לא הראיתי את זה - כצפוי.
משום מה בתחילת כיתה ט' הוא בא אלי בבוקר ואמר לי שלום כאילו
לא היה שום דבר שנה לפני כן, ואני כרגיל - לא אמרתי על זה שום
דבר, פשוט החזרתי שלום, והשנה עברה כשכל מיני ריבים בצחוק כזה
שלא נגעו למראה שלי, בעצם כן אבל זה היה משהו חיובי בכל זאת,
ואני, מבחינתי, לא אמרתי כלום. מה אכפת לי, העיקר שהוא לא צוחק
עלי יותר לפני כל הכיתה. רק בשביל הבנה: בגלל זה אני לא אוכלת
ליד אנשים אלא אם כן גם הם אוכלים, סנדביצ'ים בכלל אני לא
אוכלת בבית ספר רק אם אני לא הולכת לאיזו פינה חשוכת אנשים,
וגם אז, בפחד שאיזה מישהו פתאום יבוא ויקפוץ עלי ש"למה אני
אוכלת"?
בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל-י', עמרי חזר למקום מגוריו
הקודמים, ואני אמרתי לעצמי: "הנה, הינה הזדמנות להגיד לו משהו,
מה אכפת לך, הוא גם ככה לא יראה אותך שוב", אז השגתי ת'אייסי
שלו וכתבתי לו את כל הרע שהוא העביר אותי בכיתה ח' ואת כל הפחד
שהוא גרם לי להרגיש, ומה הייתה התגובה שלו?

"מה?! אני לא זוכר!"
פה מתאים המשפט  cut the bulshit, אבל אחרי שיחה אחרונה שבה
אני מנסה לשכנע אותו שאני לא המצאתי שנה שלמה של מסכת
התעללויות והוא עונה שהוא לא זוכר ושהוא אף פעם לא קרא למישהו
שמן (שאני בעצמי ראיתי בכיתה ט' שהוא עשה את זה לילד אחר בשכבה
שלנו ואמרתי לו להפסיק), החלטתי לוותר ולהניח לעניין, ומאז
הפכנו לידידים ממש טובים, ממש! דיברנו על הכול! ה-כ-ו-ל!
סיפרנו הכול אחד לשנייה, אפילו באתי אליו - דבר שממש לא ציפיתי
שיקרה.
אבל בפסח השנה (כשאנחנו בכיתה י"א מקיימים קשר של שעתיים מרחק
זה מזו)נסעתי אליו שוב, כמו במתכונת הקודמת, לישון אצלו ולעשות
הכי כיף שאפשר.
ובאמת ביום הראשון היה מושלם, טיילנו, קנינו דברים והיו לנו
תוכניות לעד 12 בלילה לפחות, אבל (כמה צפוי) זה לא נגמר כמו
שחשבתי.
בסביבות השעה 6 של היום הראשון עמרי נכנס להתקלח ואני נשארתי
לחטט לו בדברים-כמה צפוי מבחינתי, ואז נכנסתי להיסטורי שלו עם
חבר שלו בשביל לראות מה נסגר בסוף בקשר לזה שהוא יבוא אלינו,
אבל לא זה מה שראיתי שהשיחה התבססה עליו.
(למען הסבר: בפסח של שנה שעברה עמרי בא עם חבר שלו למקום שהוא
גר בו כשהוא למד אצלי והוא הזמין אותי אליו אז הבאתי כמה
החברות שלי והיינו אצלו קצת היה סבבה וחזרנו הביתה)
עמרי: אתה יודע מי אצלי?
יואב: לא
עמרי: לילה (שם בדוי)
יואב: יופי... מי זו?
עמרי: תן לי להחזיר אותך לפסח שלפני שנה, אני ואתה יושבים בבית
שלי במקום שגרתי בו בשנים של ח' ו-ט', ופתאום בא אותו ויוצאות
ממנו כמה בנות ואז אתה אומר ת'משפט הכי חכם ששמעתי בחיים שלי:
"בואנה אחי הבחורה הזאת נראית כמו שתיים"
יואב: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מה אתה רציני???
עמרי: חחחחחחח כן
יואב: וואי אבל אחי אל תספר לה, זה לא יפה
עמרי: חח לא נראה לך, טוב אחי אני עף להתקלח



ואני קוראת את זה, בשוק, לא יודעת עם לצחוק או לבכות, לקחתי
מהר את הפלאפון שלי וצלצלתי לאמא, סיפרתי לה הכול בבכי ואמרתי
לה שאני חוזרת הביתה והיא ניסתה לשכנע אותי להישאר ולדבר איתו
על זה.
לא יכולתי! לא יכולתי להסתכל לו בעיניים בידיעה שהוא בכל זאת,
כל הזמן הזה שהוא גרם לי להאמין שהוא סבבה, שזהו נגמרה התקופה
ההיא, עדיין שופט אותי על איך שאני נראית ולא על איך שצחקנו
ודיברנו והיינו אחד עם השנייה כל השנתיים האלו!
הרגשתי נורא ובכיתי כל הדרך חזרה.

אחרי 3 ימים הסכמתי לענות לו לטלפון, סיפרתי לו, ואמרתי לו
הכול, כל מה שהרגשתי, הכול! על זה שהפחד חזר, שהרגשתי שכל
שנייה הוא סופר כמה אני שוקלת ורק שאני לא אשבור לו איזה משהו,
על זה שהוא גרם לי לא להאמין בו יותר.
הוא ביקש סליחה, ואמר שזה היה בצחוק ושהוא מטומטם והוא בחיים
לא היה עושה משהו שיפגע בי, ואם הוא כן היה רוצה אז הוא לא היה
מתקשר אלי כל הזמן ושולח לי הודעות- דבר שגם לא נראה לי הגיוני
באמת, למה הוא באמת כל כך תורם לקשר הזה אם אחרי זה הוא הולך
ומלכלך עלי?
ושוב סלחתי.
אבל עכשיו, 3 חודשים אחרי, אני מרגישה מעמסה, כאילו בכל זאת
הוא היה מעדיף אם לא הייתי ידידה שלו. ראיתי גם את הקשר שלו עם
חברה טובה שלי, ואולי זה פשוט מקנאה אבל אני מרגישה כאילו איתה
הוא מרגיש בנוח, למרות שאני יודעת שיש דברים שהוא מספר רק לי
וכל הדברים האלו.  
אז החלטתי לנתק את הקשר. אני יודעת שזה ממש מטומטם מצדי ושזה
הכול בראש שלי. אבל אני פשוט לא יכולה. אני לא מצליחה לגרום
לעצמי עוד פעם להעלים הכול ולהמשיך לדבר חופשי.
אני מרגישה שאני מעמסה, שאני מכבידה עליו, שהוא לא רוצה אותי
בחברתו.
אני מטומטמת.
הוא מטומטם! אחרי הכול - גם לו יש חלק בזה!
אני שונאת אותו, אבל מתה עליו, כי הוא באמת אחלה של בנאדם!

איף!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תהיתי לי, אם זה
מותר או שזה
רע.
להעלות סלוגן,
כיצירה.


צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/5/07 20:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילה אשדות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה