בקצהו של עט, קרוב לנייר
המילה כמעט נכתבת מתוכי
מה היא תגיד, מה היא תאמר
זאת תהיה מילה של צחוק ובכי
עיניכם מביטות בקווים ובצבעים
שאותם חלמתי ברגע מקרי
אבל אני יודעת שאינכם רואים
את שבבי כל מה שהייתי בעברי
לפעמים - דמעה
לפעמים זה האושר
לפעמים זאת אכזבה
לפעמים טועה
אך תמיד זוכרת ש
הכול בא לי מאהבה.
לא תמיד רציתי את הבכי להביע
יש בי מקומות שיודעים מעט שלווה
פעם המוות רצה אף הוא להופיע
אז נתתי לו את הבמה הכי קרובה
רק על עצמי לספר ידעתי
ומיתרי קולי זעקו את הכאב
למרות כל אותם הדברים שעברתי
הרמוניה של אור חזרה לי אל הלב.
|
