New Stage - Go To Main Page

אנטואן א. פלרי
/
נבואת אנוש מיוסר

ובאותו יום מאושר
בו אקיץ מתוך חלום,
סיוט,
זה ששמו חיים.
ואעבור את אותה מנהרה ארוכה,
ואכנס בשעריו של אותו לובן בוהק.
ונפשי הדואבת
תתעופף לה מעלה-מעלה,
בכנפיה השבורות
מחמת עצבות החיים.
תפגוש היא באדון כל הברואים,
יוצר העולמות,
הלא הוא אלוהים.
ומסביבו מלאכיו הענוגים
דנים ומתדיינים
על חיי שלי,
חיי החלולים.
ויטיחו בי כולם,
ובהם גם השכינה,
את האשמותיהם המרובות -
כפירותי ובגידותי,
מרידותי ופשעי,
ניאופי והכעסותי.
ונפשי תאזין להם,
ותביט בהם בעיניה הנוגות,
תקשיב לכל ההרשעות.
ותפנה היא מבטה החודר
כלפי המלאכים הדיינים,
כלפי האלוהים.
ובעצב שאין לו סוף
תאמר רק את אלו המילים:
"מדוע לא נתת לי אהבה?
לו רק קיבלתי אהבה,
אז היו לי גם חיים..."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/7/06 13:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנטואן א. פלרי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה