גם בגן חובה היה לי קשה להשתחרר לפעמים, אני זוכר סצינה שבה
ישבתי בתוך המשטח חול הזה או איך שקראו לזה אז...
הגננת והעוזרת שלה ניסו לשדך לי חברה, כנראה שכבר נמאס להן
לראות אותי יושב שם לבד אלוהים יודע כמה פעמים.
אני זוכר שהיא דיברה אלי, הילדה זאת אומרת, הראתה לי איזה
משהו ניסתה להסביר לי איזשהם חוקים לגבי משהו או משהו כזה...
אני הסתכלתי עליה אבל משהו היה חסר לי, לא יודע מה ולמה לא
עניתי לה פשוט לא ידעתי מה להגיד אולי...
עכשיו זה קצת שונה כבר מצאתי את עצמי בעולם. אבל עדיין ישנם
אותם רגעים שבהם אני בוהה בעולם לא מרגיש את הצורך להתדובב.
משהו שאין לי. או משהו שיש לי. כשרון מדהים או פיגור שכלי,
אני לא בטוח לאיזה קטגוריה לשייך את זה... בעצם שניהם. כן
שניהם...
אח הלוואי שהיתה לי אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.