אני אוהבת את האופן שבו החיים מטלטלים ככה. סתם.
בום! אתה מת.
אדמה קרה, עורב באופק... צווח. מנפץ את הדממה.
עובר אדם ועוד אחד...
עוברת שורה.
אנשים עם ממחטות, זרי פרחים.
שעה עוברת... גם דקה. גם שניה.
בום! אתה חי. [שוב]
עובר לחיות שוב. עם אדם אחר. לא חושב .
הזמן מרחיק מלכת.
הזמן עובר.
גם אתה.
רק התמונות בספר האדום, הן המזכירות לך.

עכשו אתה מישהו חדש.
עכשו אתה.

אתה כבר לא בוכה, רק מביט בעצב.
באותו יום נזכר בחיוכו, ולמחרת את חושב כבר על האחר.

ילדים מציירים תמונות בשחור רק בשבילך.
ילדים מרימים עיניים לשמיים. מסתכלים רק בך.
ילדים מתפללים רק למענך.

רק חבל שאתה מת.