נילי רוזנבליט / קפה |
אל תוך תבנית של שתיקה
והייתי זרה לעצמי
בין כתלי החדר החשוך
קולי התנגש בקירות
וחזר אליי
בלי להתפזר לצדדים.
אף אחד לא שמע
איך דמעותיי
הלמו בסדין,
וכך נרדמתי
בתוך שלולית
של דמעות עייפות.
בבוקר הכל התייבש
והלכתי לשתות קפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|