את הרצון להיות נורמלי
אי אפשר לקבל או לתת.
ולפעמים את הכאב ממש קשה לשאת.
לפעמים מתפקעים ורוצים לצרוח,
לפעמים מתפרצים ורוצים לברוח.
לא תמיד נשאר כוח
כוח להישאר מי שאנחנו,
כוח להתאפק,
כוח לקבל את סביבתנו,
כוח לדעת להתחלק.
לפעמים הסביבה פוגעת
ונוצרת מריבה.
לפעמים הסביבה נפגעת
והכי רוצה קירבה.
צריך את הראש לפתוח,
לקבל את האחרים,
ואף פעם לא לשכוח
שבני האדם שונים.
אין איש דומה לאחר,
לטוב וגם לרע.
ואם נשכח איך להקשיב
זאת תהיה ממש צרה.
החיים כל כך קצרים,
אז חבל על כל דקה.
ואם בוזבזו על ריבים,
הנורמה נשחקה.
לחיות ולריב?!
מתי נפסיק אחד לשני להכאיב?!
הפצע בלב עם הזמן ירפא,
ואז תראו הכל ילך ויתיפה
אם רק נזכור איך להקשיב,
את הראש קצת להרחיב,
להיות יותר אדיב,
יותר נחמד,
יותר חביב.
להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה,
למרות שהיא חצי ריקה.
לחייך לאנשים,
ולצחוק ככה סתם.
לחיות מיום ליום
למרות שהעולם אינו מושלם!
אם תחייכו אל העולם
הוא ישיב לכם חיוך.
אם תהיו כך עם כולם
הוא כבר לא יהיה הפוך
חייכו קצת בלי סיבה,
הראו קצת אהבה,
זכרו איך להקשיב
ואופקים להרחיב,
ואולי העולם יהיה מעט יותר חביב.
אולי אם נזכור איך להקשיב,
למרות הצער של כולנו,
נפסיק אחד לשני להכאיב?!




- לא אחת מהיצירות שאני הכי גאה בהן אבל החלטתי בכל זאת
להעלות אותה. תתחשבו.