אז נכון,
שאני לא יודעת לכתוב.
אז נכון,
שכל מה שכתבתי אי-פעם יצא לא טוב.
אז נכון,
שאפילו בבמה לא מתלהבים ממה שאני כותבת.
אז נכון,
שאת היצירות שלי - אפילו אני לא אוהבת...
למעשה -
זה לא נכון.
תגידו, אתם בכלל מכירים יוצר שלא אוהב את היצירות שלו?
אולי הוא לא חושב עליהן כל היום.
אולי הוא לא חושב עליהן דקה אחרי שהן נכתבו.
אולי אפילו כשהוא כותב, הוא לא חושב.
אבל את היצירות שלו - הוא בהחלט אוהב.
למה, אתם שואלים.
ככה.
כי היצירות של האדם, מבטאות אותו. אפילו אם הן סתם טיפשיות ולא
תופסות חלק נרחב בחברה.
- הן תמיד, אבל תמיד, יאמרו משהו על מי שכתב אותן.
זה לא אומר שגם היוצר טיפשי ולא תופס חלק גדול בחברה-
זה רק אומר שזה הוא.
כן, זה הוא.
ייתכן כי ידעתם כל זאת וזה לא משנה לכם.
אבל לי זה משנה. וממש לא אכפת לי שלכם זה לא אכפת.
כי המונולוג הזה -
המונולוג הזה,
הוא אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.