ביום שבו יפלו השמים
יחזור ויצוף הכאב על המים
אנשים מסביב יעמדו בוכיים
כי במקום הזה תמו חיים
ביום שבת בבוקר היא לא תתעורר
היא לא תראה גשם היא לא תראה זר
זר פרחים ענק,
בצבעיה האהובים
מונח על קיברה
כי תמו חיים
עם מותה היא לקחה גם אותנו,
חיוכה היה החיים שלנו.
ועכשיו כשהיא איננה, עכשיו
כאילו שהכל היה לשוא...
דקה דומיה לזכר מי שהיה
כי מה שהיה כבר לא יחזור,
ואת הזמן לא ניתן להחזיר לאחור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.