פתאום מצאתי את עצמי ביער.
בוקר אחד להתעורר ולדעת שאתה כבר גר בערך שנתיים  ביער זה לא
קל.
אפילו סוג של מחשבה מפחידה. עכשיו שהכל התחבר לי אני חושב שאני
מבין.  המציאות שחייתי בה והמציאות של השנתיים האחרונות, שניהם
מציאויות אמיתיות אבל כ"כ שונות. עכשיו אני מרגיש כאילו ישנתי
שנתיים ולפני זה הרגשתי כאילו ישנתי כל החיים.
עכשיו אני זוכר הכל אבל רק השם לא חוזר לי, אז אין לי שם וככה
הסיפור שלי מתחיל, מתחת לאיזה עץ אקליפטוס, שם מצאתי את עצמי
מתעורר עם כאב ראש חזק ואי ודאות נוראית לגבי מה אני אמור
לעשות עכשיו.  לא היה לי מושג איך הגעתי לפה ומה עשיתי לפני
זה, אבל ידעתי שאני ביער והיתה לי הרגשה שהמקום הקודם שהייתי
בו היה בנוי מהרבה יותר קווים ישרים.  באמת שלא יודע למה, אבל
התעוררתי באמצע היער בלי כלום, בלי לדעת איך הגעתי לפה ובלי
לדעת כלום, אבל בכל זאת היה ממש כיף להתעורר מתחת לאקליפטוס
בזריחה, כאילו ככה אושר אמור להיראות.
קמתי מרגלי העץ והחלטתי שהיום אני יחפש לי עץ יפה וחדש לישון
לרגליו, וככה הלכתי לי בין העצים עד שמצאתי עוד אקליפטוס מרשים
והתיישבתי לרגליו, צופה למעלה, מביט על צמרתו, מתרשם מהיופי
שלו, מכל הצבעים השונים שלו, מהגובה שלו ובכלליות הוא היה
מרשים. סוג של מלך ליום אחד.
ככה כל יום החלפתי עצים כדי לשלוט כל פעם על ממלכה אחרת ביחד
עם המלך ליום אחד שלי, זאת אומרת עץ אחר שהייתי למרגלותיו.
ביער היה נחל קטן שרץ בצורה קסומה לאורכו ורוב ההתקדמויות שלי
מעץ לעץ היו גם ביחס לנחל.  בנחל היו מים טעימים וגם תמיד
הייתי מוצא אוכל ליד הנחל.  לפעמים אוכמניות, לפעמים פטל ואם
הייתי מתמזל הייתי גם מצליח לתפוס דג, ועם הזמן נעשיתי ממש טוב
בלתפוס דגים ואחרי קצת זמן לא היה יום שלא הייתי אוכל איזה דג.
ודג, מה החשיבות שלו?  דג משמעו אושר.
עם חלוף הזמן, כל פעם שחיפשתי עץ חדש, הסטנדרטים שלי לעץ עלו.
אם בהתחלה ישנתי לצד אקליפטוס מתפרק, היום כבר הייתי מתפנק
בשורשים העבים של עץ האלה כתחליף למיטה, או יותר נכון להגיד
כתחליף לעץ אקליפטוס מתפרק.
כשהתעוררתי ביער הדברים היחידים שהתעוררתי איתם היו ג'ינס
וחולצה שחורה, והידע שכנראה צברתי לפני שהגעתי ליער, כלומר
ידעתי שאקליפטוס הוא אקליפטוס וכן הלאה, אבל המודעות שלי כלפי
דברים לא היתה, הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני רואה אקליפטוס או
כל דבר אחר ביער.
אחרי כמעט שנתיים ביער, יום אחד מצאתי קרחת יער קטנה שהנחל שלי
חצה אותה ואיזושהי זרימה צדדית מהנחל יצרה אגם קטן שכל השמיים
השתקפו בו,
התקרבתי אליו והסתכלתי פנימה וכמה שחשבתי שידעתי מי אני, ברגע
שהסתכלתי פנימה וראיתי את ההשתקפות שלי הרגשתי עצבות משתלטת לי
על כל הגוף, הידיים שלי התחילו לרעוד, מחנק השתלט לי על הגרון,
פתאום כל היער נצבע בטן מאיים.
התחלתי לבכות.
ממש לא ידעתי איך להרגיע את עצמי, חזרתי לנחל ובמשך שעה ניסיתי
לתפוס את הדג הכי גדול שיכולתי לתפוס, וברגע שתפסתי גיליתי שלא
היה לי תיאבון, בניסיון שני לנסות להרגיע את עצמי רצתי לאורך
הנחל בחיפוש אחר העץ הכי מרשים שאני יראה בחיים ואחרי כמה זמן
של חיפוש, מצאתי עץ ברוש שהתנשא הרבה מעל לשאר העצים ביער,
והירוק שלו היה הירוק הכי עמוק שראיתי בחיי, כאילו הירוק שלו
מסמן עד כמה שורשיו תקועים חזק באדמה, מין ירוק בטחון שכזה.  
השמש כבר התחילה לרדת ומצאתי את עצמי עדיין מנוזל לגמרי ועדיין
בוכה עם הפסקות קטנות, כי אין מה לעשות, לפעמים נגמרות הדמעות.
ישבתי כל הלילה ער מתחת לעץ, חושב לעצמי איך כל היער רימה
אותי, ושיקר לי, ואיך כל העצים רק רוצים ברעתי ואיך הנחל כבר
לא מספק לי דגים של אושר כמו פעם.  איך כל המסביב השתנה אלי
בבת אחת.  לא הצלחתי להבין את זה.
הייתי אבוד.
באיזשהו שלב לפנות בוקר נפלתי לתוך שינה עמוקה, וחלמתי חלום.
חלמתי שזו שעת הדימדומים ביער, ולא ברור אם השמש אמורה לעלות
ולזרוח או לרדת ולשקוע, כאילו כל היער נכנס למין מצב ביניים
שכזה, סוג של מצב המתנה.  הירוק היה מין חצי ירוק שכזה העצים
חצי מהגובה הרגיל שלהם, כל העולם היה בתחום האפור.  לא הצלחתי
למצוא שקט במצב הביניים הזה, אז התחלתי לרוץ בתקווה להגיע לעץ
אקליפטוס הראשון שישנתי לרגליו, זה שהקנה לי אושר בפעם
הראשונה, זה שלימד אותי מי אני, העץ שכנראה בו מצאתי את מה
שאיבדתי לפני זה, אולי אני שוב ימצא אותו.  תןך כדי שאני רץ
אני שם לב שאני לא באמת זז לשומקום, אז התחלתי לרוץ חזק יותר,
וככל שרצתי חזק יותר, כך התחזקה ההרגשה שלי שבאקליפטוס אני
ימצא את מה שאני מחפש, אבל גם ככל שרצתי יותר חזק ככה העצים
גדלו והתחילו לסגור עלי.
העצים כבר ממש כמעט סגרו עלי, אבל סוף סוף ראיתי את האקליפטוס
שלי באופק, והמשכתי לרוץ וברגע שהייתי קרוב אליו זינקתי לעברו,
אחזתי בגזע והתחלתי לטפס עליו בניסיון אחרון להינצל משאר היער
שסגר עלי.  טיפסתי על האקליפטוס אחוז בהלה, נמסה להבין את מה
זה שאני מחפש בעץ הזה, ופתאום חיוך עלה על פני, ידעתי שאני פה.
סיבבתי את הראש והסתכלתי על אחד הענפים העבים, והיה חרוט עליו
שיר:
"רוצה להתחיל מלחמה?
 באיזו סיבה?
 תשרוף לעצמך את הבית
 ממילא לא הערכת
 אתה הסביבה
 והסביבה זה אתה
 וכשאתה אבוד
 זה רק בגלל שאתה נאבדת"
הרגשתי הקלה, אבל לא סתם הקלה, הקלה כאילו השתחררתי מכל הכבלים
שאי פעם החזיקו אותי למשהו, אני חושב שזו הפעם הראשונה בחיי
שהרגשתי מהו חופש.
בשיא האופוריה שלי לא שמתי לב שהענף שאני עומד עליו הולך
ונשבר, ולאחר שלוש שניות של החופש הזה הענף נשבר ואני צללתי
למטה לכיוון הקרקע.
רגע לפני שפגעתי בקרקע, פתאום מצאתי את עצמי שוכב על מזרון
לבן, בתא קטן ולבן.  אתם מכירים שאתם חולמים חלום בתוך חלום?
טוב נו, אולי פה אני משוגע, אבל ביער? ביער אני מלך!