ביום ששברת את ליבי
פרצה מלחמה.
ורחובות העיר הלבנה
נשטפו בירוק.
ואני עמדתי בטור לאיזה עניין של יומיום
שהסריח מפחד
מול פקיד קבלה חיוור
שכרסם עפרונות.

ביום בו פרצנו את הגבול
ושברנו את הכלים
וגדודים של חיילים דהרו צפונה
אני קראתי לך בוגדת,
ואת ירקת לעברי גסויות
מתוך תהומות של שנאה.

ביום בו שברת את ליבי
חיפשתי סיבה
להיקרא אל הדגל
להישלח צפונה,
היכן שהשמיים בוערים והאדמה רועדת

ביום בו פרצה המלחמה
אני עמדתי מנגד
ושילחתי בבני עמי מבט של בוז;
- הלוא כולנו נראים כמחפשים סיבה, ללחוץ על ההדק
- הלוא אני מחפש סיבה לעבור את הגבול

ואז אני זוכר,
עודני באותו הטור,
ואיש איש מחפש מעין יבוא עזרו,
ואז אני זוכר
ישיש צפוד אחד אומר;
'המלחמה הזאת, היא תהיה האחרונה'
- ולא, הוא לא אמר זאת בתקווה,
- הוא היה נביא אחד של זעם
והייתה זאת נבואה.

ואני העלתי
בדמיוני אותך מנגד
ועל שפתותיי רק בקשה
כי אם לא תקבלי את כניעתי
אני מזהיר
תהיה זאת בשבילי
מלחמתי האחרונה.