עברו שנתיים, אולי קצת יותר מאז הפעם האחרונה שכתבתי. לא שסתם
כתבתי משהו, ולא אני גם לא מדברת על כתיבת שיר. אני מדברת על
מאז שכתבתי משהו אקספרסיבי ושלא בא בחרוזים.
זה מוזר... למה עברו שנתיים ?!
טוב, בשנה ו-11 חודשים האחרונים ( או שזה האחרונות? אני
מתבלבלת די הרבה בזמן האחרון) הייתי בצבא. זה בלתי יאמן עד כמה
הצבא לפעמים יכול לדכא צורות מחשבה וביטוי שהיו קיימות בך
בעבר.
אני חושבת ששכחתי שאי פעם כתבתי עד שמ' דיבר על כתיבתו.
מתי הגעתי למצב שעצם היותי מפקדת גרם לי לשכוח מי אני ומה אני
אוהבת? החיים של החיילים שלי באו לפני. אני חושבת... טעות ?!
חלק יאמרו שכן וחלק יאמרו שלא. ואני ? אני עדיין מתלבטת.
אני מנסה להזכר בעבר, לפני הצבא. כתבתי הרבה ! חלק מובא בפניכם

וחלק... לא (פתאם קלטתי שהיתה לי כתיבה ילדותית משהו).
ומה קרה עכשיו ?!
אני מרגישה כאילו המח שלי התנוון! הפסקתי לקרוא הרבה ספרים,
והדמיון וכן השפה שלי התדרדרו קשות. מה עשיתי?! פעם השפה שלי
היתה כ"כ גבוהה, ידעתי מילים גבוהות (סימול עברית 9 למי שרוצה
לדעת). עכשיו אם יבחנו אותי אני אולי יגיע ל-6 . ב-ו-ש-ה !
אבל אני מרגישה שלא רק לצבא היה יד בכך. איפשהו לפני זה בין
הפרידה מהמיתולוגי והגיוס נהייתי כלבה אנוכית שחושבת רק על
עצמה. ביץ' טוטאלית! אולי זה התחיל משם. מהשטחיות שנשפכה ממני
לא היה ניתן להתעלם.
אל תשפטו עדיין, תודו למיתולוגי שגרם לי לא לסמוך על אף אחד
בעולם יותר ושדפק לי ת'שכל לשנים הבאות. אחריו יצאתי למסע נקמה
בכל המין הזכרי והשארתי לא מעט לבבות שבורים אחרי. לא, אני לא
תופסת מעצמי, כבר לא, לא היום.
אני מנסה לחזור להיות מי שהייתי פעם בגיל 16 (לפניו) ; אוהבת,
דואגת, חברית, בוטחת וגם תמימה. רק שאת האחרון אני יודעת שלא
ניתן להחזיר.
התהליך התחיל לפני קצת יותר משנה והוא עדיין בדרכו. כמה דחיפות
קיבלתי ממ' ותנו לי רגע לבוא ביציאה - כפרה עליו !
מ' שלי אל תכעס.
כן כן הוא לא אוהב יציאות שכונתיות כמו "כפרה" אבל "נשמה שלי"
מותר כל עוד זה לא בטון מתנשא. זוהי בעצם עוד הוכחה לכמה
שהתדרדרתי. פעם הייתה לי תקופה של "כאילו, כזה" אבל זה היה
צפוני, ובת'כלס עדיף צפוני מדרומי.
מ' שלח לי הודעה עכשיו וקטע לי את קו המחשבה. עכשיו קשה לי
להתרכז ולהמשיך לכתוב. כשחושבים על זה, עוד דבר שהתפתח אצלי
בשנתיים האחרונות או אולי ב-3 שנים האחרונות ושבעצם חיבל
בכתיבתי היה בעיה קטנה שאט אט החלה להופיע; בעיית קשב וריכוז!
להתרכז מאוד קשה לי כשיש גורמים מרעישים בסביבה או שאפילו רק
מדברים, זה ישר מסיח את דעתי. ובעיות בקשב ?! הו הו... כמה
פעמים מצאתי את עצמי מאבדת בן אדם באמצע שהוא מדבר ואז כשהוא
מסיים ומצפה לתשובה, יוצאת לי הבעה מטופשת ותשובה אינפנטילית
כגון: "אה אה" או "סבבה" וזה לא משנה שאין לזה כל קשר למה שהבן
אדם הרגע דיבר.
אז אחרי שעברתי על רוב הסיבות שמנעו ממני בוא נגיד לכתוב,
ואחרי שעכשיו אני מודעת להן, אולי כדי שאני יזיז ת'צמי ויתחיל
לכתוב שוב, כל דבר, לא משנה מה. אבל שלא יהיה בחרוזים (למה אני
חייבת לכתוב בחרוזים?! מה אם זה לא חרוז זה לא שיר?) ושזו תהיה
כתיבה בוגרת ואקספרסיבית, ודעתנית.
אוי ... לא ידעתי שזה יהיה כזה קשה.