בין מייצרי הבניינים,
סמוך להמולת הרכבת.
מביט אני בעננים...
רוצה רק ללכת.
חולם על נוף הרים,
ומי נהר קרים.
ריח עלי תאנה,
עולם שרוי בשינה.
רחוב צר, כביש סדוק.
עץ ופרח בכל פינה,
אף אדם לא רץ או עסוק,
פינת חמד שאננה.
הולך ברחוב, לבדי
לאט, פסיעה רודפת פסיעה.
לפתע הזמן נעצר,
ורק רוח קלה מורגשת, מלטפת.
וכל צבעי הפרחים, מיטשטשים
נמרחים בעדינות כציורו של אומן
המצייר בצבעי רגש עזים.
דבר לא נע, אך הכל פועם, נושם.
רק כתמי הצל השטים
על ריצפה מכוסה בעלים יבשים
שיחררו את עיניי מהקסם
החזירו את תחושת הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.