נגיד ש:
הזמן נעצר, החיים נפסקים זאת הנקודה שממנה הכי קשה להמשיך את
מרים את האקדח ומצמיד לרקעה ואתה חושב - למה לא לעשות את זה
ללחוץ על ההדק ולגמור, והמחשבה על הלוויה שלך בטח חודרת לך
לראש, נכון?
הדמעות עולות אתה רואה את החברה שלך בוכה וחבר הכי טוב שלך
מחבק אותה, וההורים שלך בכלל לא טרחו להגיע כדי לראות אותך
בפעם האחרונה, אתה מרחף שם - מעט הגיעו וברגע שמתחילים להוריד
לאדמה - אתה נעלם בשמיים ונהיה לך כחול בעיניים ואז אתה חוזר
למציאות.
פותח את העיניים מסתכל במראה - אתה בוכה כול הגוף רועד ויש לך
אקדח טעון צמוד לראש. עכשיו אתה חושב על עצמך למה לי להמשיך,
ולסבול בחיים האלה גם ככה נראה לך שחברה שלך בוגדת בך ואין לי
אומץ לשאול אותה.
בסוף אתה קם מחזיר את האקדח למקום, מסתכל מהחלון בקומה 7 בפריז
ורואה את החברה שלך מתנשקת עם החבר הכי טוב שלך - אתה עדיין
רגוע ניגש למקרר מוציא בירה וגומר אותה בשני שלוקים ואז מוריד
מהמדף טקילה מקפיץ כמה כוסות - דפיקה בדלת - אתה יודע שזאת
היא, החברה ה"נאמנה" שלך, אתה לא פותח היא נכנסת בלי לשאול
קופצת עליך ומדביקה לך נשיקה כזאת שלרגע אתה באמת מאמין שהיא
אוהבת אותך.
אז בוא נגיד שזה היה המצב אז מה היית עושה?
אני הייתי מזיין ושוכח ואז לוקח אקדח ויורה. |
