לפעמים אני אוהבת סתם לשכב במיטה ולבהות באוויר וגם קצת בתקרה
המתקלפת שלי.
בחדר שלי כשאני לבד אני אוהבת לעשות דברים שהם לא ממש לעשות
הרבה
כמו לקרוא ספר או סתם להקשיב לשקט.
זה נורא חשוב לדעתי חדר שהוא רק שלך, להירגע, להיעלם קצת
לפעמים
סתם לרחף באוויר הנעים שזורם דרך החלון הגדול שלי.
אולי זה איזשהו חסך מהעבר... אבל אפשר להגיד שכבר פיציתי עליו
בחמש שנים האחרונות.
ואני ממשיכה לפצות לפעמים. כבר פחות כי אני בצבא רוב הזמן, ושם
אתה אף פעם לא לבד לגמרי.
אפילו שזה נדמה לפעמים.
לשבת על הכורסא (שהיא רק שלי) עם הרגליים על הדבר הסגול
והפרוותי ולהקשיב למוזיקה, ממש להקשיב עם כל הריכוז שלי.
ללכת לשירותים בלי לסגור את הדלת. לשכב על הרצפה כשחם, לעשן
בלי שאף אחד יתלונן על הסירחון, לחרטט קצת על הגיטרה, להיות
ערומה הרבה,
וסתם ליהנות מהלבד בלי שצריך להתחשב במישהו.
דברים כאלה שאפשר לעשות רק כשאתה לבד בדירה שלך,
אני אוהבת להיות לבד לפעמים.
אחותי אומרת שזה בגלל שאני סוציומטית, אבל זה לא נכון אני סתם
קצת אדישה לפעמים.