טבע.
יש פה כזה שקט.
שקט שמכיל בתוכו את הצלילים.

רשרוש העלים של עצי האקליפטוס
שנשמע כמו שאון חרישי של מים זורמים.

זמזום עבודה בלתי פוסק מקיף מכל עבר.

צפצוף של שמחה ותשבחות לבורא
נשמע מבלי שאצליח לאתר את מקורו.

אם רק היינו חוזרים אל הטבע השוכן בתוכנו,
מנסים להקשיב,
היינו מוצאים גם שם את השקט,
שקט מלא בצלילים,
שבו בזמן דומה הוא ושונה
מהשקט הסואן של הטבע השוכן מחוצה לנו.

היינו מרגישים את רעד הנשמה,
הפורטת בכאב של ריחוק
על מיתרי הגוף והנפש.

והנשמה, ממעמקי האדם,
מלווה את צלילי הפריטה הדואבים,
בשירה משלה,
שירה חרישית המחרישה אוזניים,
שירת הדממה.