[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מרי קורין
/
פלונטר

לפני עשרה ימים היה פיצוץ. היה לי מבט מבולבל בעיניים ואנשים
מיד חשבו שמשהו לא בסדר. גם הם שמעו על זה ומיד הסיקו את הגרוע
מכל. אבל זה לא המצב.
פשוט נמאס לי לשמוע על אנשים שנהרגים בגלל יריות שנורו לעבר
כפר והרגו אישה, ילד...

אז מה, אתה מתנגד, אבא?
אז מה אם יצאתי עם ערבי? מה, הוא לא בן-אדם? נכון, שכחתי. הם
הורגים. ואנחנו לא?
אישה הרה חצתה מחסום. המים ירדו. התינוק נולד מת. הצבא שתק.
רק חייל בודד הביט על המחזה מהצד והזדעזע. הוא לא דיבר, כמובן.
הרי מי ירצה להקשיב לחייל פשוט...
אנחנו אשמים? אולי.

הגעתי למסקנה שהמדינה מתפרקת. מעניין... למות ואז להרוג בנקמה,
לאבד את החיים בגלל נקמה ולנקום את המוות, איך זה ייגמר?
נכנסנו למאבק אינסופי, מרחץ דמים חסר טעם.
פיגוע נוסף. חברה בוכה.
אחיה נפגע, לא קשה, אך היא בוכה בכל זאת. רציתי לשאול למה, אבל
ויתרתי. הכל יירגע תוך יומיים במילא. את שמות ההרוגים יחרטו על
קירות הקרובים למקום. מצבות נוספות יצטרפו לבית הקברות וכולנו
נמשיך כאילו כלום לא קרה.
מה, פיגוע? מה אפשר לעשות... תירגעי, אמרו לי, אל תפחדי לנסוע
באוטובוס. זה לא כאילו הוא יתפוצץ!

מצחיק.
אך לא צחקתי.
גם הנערה שנהרגה אתמול בפיצוץ הייתה בטוחה שהכל טוב.
היא רצתה להגיע הביתה. היא הייתה בגילי.
אז למה היא כן ואני לא?

חיים בהדחקה. אשליה שהכל בסדר.
תקופת שקט. השקט שלפני הסערה והכל מתרפק בפיצוץ נוסף. חלונות
רועדים, זכוכית נשברת, עיניים שנעצמות לתמיד וחיים נקטעים.
אני תוהה... האם הם באמת רואים אור לבן ומגיעים למקום שבו הכל
טוב? מקום שבו לא צריך לדאוג שמשהו יתפוצץ או מישהו יפגע. אולי
כך הכל פשוט יותר.
מה, אולי בעצם יש להם מזל?

"נכנסו לתסבוכת".
"ממש לא... ישראל תצא מזה כמו גדולה. כרגיל".
"אה, ברור. ומה עם השאר?"
"הערבים? שימותו כולם. רק בעיות יש לנו מהם".

אה. הבנתי. לנו מגיע ולהם לא.
אז למה נכנסנו?
פלונטר.
מצב ללא יציאה.
הם או אנחנו.

ככה זה צריך להיות?

אולי באמת... שם למעלה, הכל שקט יותר. אולי שם אין צורך לבחור
מי ייחיה ומי ימות. שם אין צורך לנקום? אולי...

יש אנשים שלא התמזל מזלם להישאר איתנו ולהמשיך בחיים. אך
לעתים, רק לעתים, כשאני עוצמת עיניים ונזכרת בחדשות שראיתי
לפני כמה שעות ובמספר האנשים שנהרגו השנה, אני תוהה... האם
אנחנו באמת אלו שהתמזל מזלם?

או שמא, שם למעלה, הכל באמת פשוט יותר.

נכתב בעקבות הסרט "הבועה", שפתח לי את העיניים לגמרי לגבי
המצב בארץ. מומלץ ביותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה יהיה ממש
מגניב אם אני
ארשום בפילטר
"משהו שאני
כתבתי" וזה באמת
ימצא משהו שאני
כתבתי!


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/5/07 5:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרי קורין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה