מחלוני נשקף השדה,
עשב שוטה ואבנים רצוצות.
בחלוני אין עלווה משחקת
בין קרני חמה נשברות.
רק חורבה עזובה וניטשת
עמדה בליבו של הכלום,
חרפתה, עלבותה מביישת
את נעוריה, עברה העלום.
רק קוץ שהצהיב
על דלתותיה ינקוש
ויונה על גגה את ביתה תעשה.
ובחורף, על ראשה ירד המלקוש
ואין מי שיגן, יכסה.
וכך שנים יעברו ביעף
ואין איש בא לפתחה,
גגה נושר רעף רעף
והיא, על ארבע קירותיה, עוד מחכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.