דורך ברגליים יחפות
על אדמה רכה וקרה
משוטט לבדו
מדליק לו חום סתמי
מעשן בין דמדומי שפתיים

ירח כמו עוגה עולה
לבן ככגופה
מוריד מעצמו
ומראה תפרים ופרווה, בצווחה לירח
מתפלל לגאולה

מתרחק אז מבני מינו השניים
אלה שהולכים בקור ובחשכה
הם חבריו האמיתיים
הוא רץ ונובח, חופשי בדרכיו
משאיר את טביעותיו על כל עץ וזנב

רץ בשביל עצמו
אוכל בשביל עצמו
מטפס בשביל עצמו
זאב בשביל עצמו

כך נולדה האהבה בין כל בני האדם
לא זו המקרית
אלא זאת שהוצאת בשבילה דם.