בימנו לא מעט נערות, נשים או אנשים בכלל לא אוהבים את עצמם.
אולי הם לא שלמים עם עצמם, אולי הם מפחדים להחשף, אולי עדיין
לא ממש ברור להם מי הם, בכל מקרה הרבה מהוויתנו החברתית היא
פסטיבל מסכות.
הרצון שלנו להדמות למשהו שאנחנו לא, שנובעת בעיקר מהסגידה
בחברתנו למודל היופי, יוצר מצד אחד תסכול ומשם אנורקסיה (דוגמא
אחת מני רבות) ומצד שני בדידות גדולה, כאשר אין היכרות עמוקה
עם האדם שאנחנו באמת. בכל אחד מהמצבים אנו מפחדים לחשוף את
האני האמיתי שלנו בקשר, והוא מסוגל להעלם.
לא משנה אם הנערה / אישה בשיר חזרה לבד באותו ערב, או שהייתה
עם מישהו. היא הרגישה לבד והתייסרה על כך שהיא לא אוהבת את
עצמה ועל ההצגה המזויפת שלה.
השיר הוא גם ארספואטי, אבל אני מעדיף לדבר על אנשים מאשר על
תהליך כתיבת יצירות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.