והוא,
האחד שלי.
נפש תאומה שבספק אם זה קיים.
נפגשו אמנם רק חמש פעמים,
אך סוררת הרגשה שהכרנו כבר מזמן.

והוא,
שהוא החבר הכי טוב, בן הזוג לחיים, הורה, מורה,
הכל.
אחד שבהנפת אצבע,
את הכאב להעלים הוא יכול.

התאום שלי,
להביט בו כמו שמביטה במראה.
לפעמים אני יכולה אף להבחין במקום דמותי בדמותך.
אתה כמעט אני ואני כמעט אתה.

והוא,
שמבטיח כל כך הרבה.
חלומות על עתיד משותף,
ועל לעשות את העולם יפה.

והוא,
שמקיים את כל אשר הבטיח ותמיד שם בשבילי.
שומר גם בזמנים הקשים על החיוך שלי.
האחד הזה הוא כל עולמי.

והוא,
שרק איתו אני יכולה לבכות ולדבר.
הוא תמיד שומע ודורש אף שאומר עוד יותר.
האחד שמחזיק לי את היד ולא עוזב,
האדם הראשון שאותי לא איכזב.

והוא,
הוא בעצם הכל.