תמיד אמר לי אבא
הבט אל המרחק
באצבע הוא מורה לי
נושא עיניו לאט
ירדתי מן ההר
אל בור תחתית אפל
עליתי על גבעה
לוטה בערפל
שחיתי בנהר אפור
רכנתי במדרון צחור
פילסתי דרך בין עצים
נשר דמי גם על קוצים
ואז שכבר קיוויתי שוב
לזרועותיו, אליו לשוב
נדמה היה הכול שווה
ההר גבעה העמק ו...
רציתי להפסיק, לפרוש
עליתי אז על קצה הברוש
צפיתי למרחק הרב
למות רציתי רק עכשיו
פתאום מבין תהום ושניר
שמעתי צליל כמו זמיר
ושם היה אבי יושב
בראש פסגה אותה אוהב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.