נפל לי המחשב,
שנייה לפני שגמרתי.
תחושת החמצה,
מוכרת,
ידועה,
חברה ותיקה,
לוחמת לצידי,
כבר 11 שנה.
נפל לי המחשב,
ואיתו המחשבה:
לו רק היה לי עט,
לו רק היה פנקס,
לכתוב כמו בימים עברו,
לפני המהפכה.
עט נובע, עטור נוצה,
מוצצת את זנבו,
בתקווה שישאיר סימן.
עליית גג קטנה במקום זו שעכשיו,
עושה אותי חולה כמו היום.
משיבה כבוד אבוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.