כשאתה ואחרים
הולכים לקראת קרעי התת מודע, בפעם השביעית ללילה ,
אני שוכבת על רצפת החדר הקרה שלי
ומעבירה ספרים עם כריכה עבה  על עורי הדק.
מוחצת סיגריות, בזו אחר זו, למאפרת חרסינה סגולה
ומנתחת מחשבות של לילה ארוך.

רציתי שתבוא ותיקח אותי בשתי ידיים חזקות
עד לאוטו שלך שמריח כמו אבטיח
ותשים לי שירים של אידית פיאף ואריק קלפטון
בצרפתית קולחת או גאונות שקטה ונעימה
ותיתן לי לצנוח במושב הקדמי שלך
עם הרגליים מחוץ לחלון
מגניב אליי נשיקות קטנות בצוואר.

רציתי שתבוא ותאהב אותי עם כל העיניים
והחיוך והאצבעות המרגיעות שלך
ותיקח אותי איתך למלון זול
ותעשה שאני ארגיש הכי מיוחדת בעולם
נאנחת מכל תזוזה קטנה שלך
ולוגמת מיץ דובדבנים אדום.

רציתי גם מאד
שתבוא ותיקח אותי מכאן
להיות שלך לנצח
ולא לתת לאף אחד אחר להתקרב
עם דוקרנים מסביב לאוטו
חוגגים את הניצחון שלנו על העולם.

על רצפת החדר שלי קר
ואתה ואחרים, אולי עכשיו
הודפים מעליהם בפעם השמינית ללילה את קרעי התת מודע האחרונים
ומתעוררים לחיים בלעדיי, עם שירים של אידית פיאף ואריק
קלפטון.
בלעדיי.
דווקא מאד רציתי שתבוא.