בחלקת אדמתך דורכת רגלי
מפריחה את דמותך מתוך הדמעות
מתפללת בלחש בשלוות העולם
הערפל הכחול משתקף בשמי המים.
אבנים והאבן, סתם תוגה בוכייה
להטביל את ידיך בתוך המרום
במילה - העוצמה, בכאב - נחמה
מתפרצת אני אל דרכך הנרמסת
כמו לפרום צלליותיך בשקט. ודי!
די לדמוע בסתר מול העיניים
הפתיחות והשוני סתם כה קרובים
לגלות את התוכן של עצב מריר
בשלכת הנפש חבויה בעלים
סתם צהוב, גם ירוק ואדום וכחול?
זה כמו צוף המתוק בין הדמעות
ועיניים של עצב נעצמות על אבנך.
5.07.06 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.