מעבר להרים כחולים של אופק
טיפסתי על כנפיה של רוח הערב
ולמטה לא ראיתי שום דבר
הכל נהיה קטן עד שנעלם לי מהעיניים
ישבתי על פסגה שיש בה אבן וזהו
והנחתי לרוח לעטוף אותי
גם לא הרגשתי שום דבר יותר
הכל נהיה רחוק כל כך
ואני הרמתי ידיים

מעבר לאינסוף שוכן הנצח
שם הזריחה והשקיעה הן
רק ציור בשביל הנוף
הזמן הולך לכל הכיוונים
בו זמנית
ושם גם אנחנו
נמשיך עד הסוף

מעבר לאינסוף שוכן הנצח
הפחד לא קיים כי הקיום הוא הכל
ואי אפשר ליפול, ואין מה לאבד
ולא צריך להתפכח שם גם ילד לא חייב לגדול

עוד אשליה שהתפכחתי
הלכתי בשדה ירוק
השיבולים הגיעו כמעט עד השמים
רק אותם ראיתי
שביל שנמשך, ונמשך ישר
נגמר לי פתאום
עצרתי לנוח
חשבתי איפה טעיתי
הסתכלתי על העננים
בסוף גם הם נמסים
בהיתי בהרים
גם אחריהם חיים קורים
נשמתי את פריחת העשב
גם את השדות קוצרים
וידעתי לי בשקט
גם חלומות נגמרים
אבל
הנצח שוכן מעבר לאינסוף
ושם השקיעה והזריחה הן
רק ציור בשביל הנוף
והקיום הוא הכל, ולא חובה לגדול
ואין מה לאבד וגם
לא צריך ליפול
ובדרך לשם
רק מאמינים לא נשברים
ובנצח שמעבר לאינסוף
יקירתי
רגעים אמתיים נשארים

מעבר לאינסוף יקירתי
שוכן הנצח
הפחד לא קיים
שם
אי אפשר ליפול
החיים הם של הרגע
אבל יש אי שם מקום
וכל כולו הוא רגש
שם
לא צריך לגדול