אני כותב ךופה.
יש עוד שני אנשים בארץ עם אותה הבעיה - כותבים הפוך.
זה לא משהו חד משמעי, זה יכול לבוא כל פעם בצורה אחרת,
בקונוטציה אחרת. זה יכול לבוא בקטע של, אם למשל, כולם כותבים
על אהבה, אני אכתוב על בגידות ושקרים. במקרים היותר מקוריים
שלי אני אכתוב על יחסים הומוסקסואליים.
אבל עזבו את הקטעים הבנאליים, קורה הרבה שיוצאים לי דברים
הזויים על גרביים הפוכות שמי שלובש אותן הולך אחורה, או על כת
של כלבים סיניים שקוראים לעצמם הבלכים.
בגדול אני די מרויח מזה, הספרים שלי נמכרים ברובם, וכנראה יהיה
לי טור בעיתון הפוצה.

אמא תמיד אמרה שאני מיוחד, לא שונה, לא מוזר - מיוחד. אני חושב
שהיא באמת האמינה בזה. למרות שחוץ מלכתוב הפוך לא באמת עשיתי
משהו מיוחד, הייתי ילד די רגיל. אני בכוונה אומר די רגיל, כי
חוץ מ-םינטק םירבד המכ הרוב היה בסדר. הייתי פופולרי למדי,
מהגזעיים האלה שתמיד הלכו לעשן מאחורי השיחים. אחרי שהגנן גזז
את השיחים פשוט נגמלנו. אבל כמו כל גמילה - זה חוזר אליך בשלב
זה או אחר. אין התמכרות שתוכל להגמל ממנה. גם אם תצליח להפסיק
לעשן, זה עדיין מקנן אצלך באיזה חדר נידח במוח, רק מחכה לפיתוי
שיפתח את הדלת.
עברנו לעשן במגדל מים שבביה"ס. המגדל היה ריק והקמנו בפנים
זולה מטורפת: ספות, כורסאות, שטיחים, לונגים, אורות מעומעמים.
אפילו בנינו מתקן לפאקטים של סיגריות. החוקים היו פשוטים, מותר
לעשן רק נובלס, לא נרגילה ולא צמחים, והכניסה מותרת רק
לשלושתנו - אני, פרקש וג'וני-דיר.
אני הייתי המוח, פרקש היה הביצים וג'וני-דיר היה הדולרים.
שלושתנו היינו כל מה שגבר צריך - מוח, ביצים ודולרים. היינו
יחידה מושלמת ואחידה, לא רצינו לפגוע בה ולכן הזולה הייתה
פרטית. פעם אחת נכנענו לפרקש שנורא רצה להביא איזה מתנדבת
הולנדית מהקיבוץ לזולה. "היא חמודה לאללה! פגשתי אותה ברפת,
בחליבה. נראה לי אני טס איתה להולנד". למרות הטיעונים
האינפנטיליים של פרקש - קשה לסרב לו. היא באה, אבל אחרי חצי
שעה שישבנו איתה, אני אמרתי וכולם הסכימו איתי "נכון פרקש, היא
שווה יותר מפאקט שלם של נובלס, אבל היא פשוט לא שייכת לפה".
פרקש הסביר לה בהולנדית והרבה סימני ידיים שהוא מת שתשאר אבל
אנחנו חארות ולא מסכימים. היא הלכה.
שבוע אחרי זה, המכולת שהשכונתית של בן-חמו נסגרה עקב שיפוצים.
תוך יומיים נותרנו בלי נובלס. ג'וני-דיר הציע שעד שהמכולת תפתח
שוב, נשתמש בסיגרים של אבא שלו. חשבנו על זה, אמרתי שאין, חוק
זה חוק ומעשנים רק נובלס - נסתדר כבר. אבל פרקש אמר שבכל כלל
יש יוצא מהכלל ובכל חוק יש םינטק םירבד המכ שיוצאים הפוך.
כמו שאמרתי, שאתה מכור רק דבר אחד עובד - הדחף.עישנו את
הסיגרים.
לאט לאט התחלנו לעשן סיגריות מסוגים שונים, ג'וני-דיר היה תמיד
מביא דברים טובים מאבא שלו. אבא שלו היה משווק טרקטורים של
ג'ון-דיר באוסטרליה ובקובה והיה מביא הביתה סיגריות וסיגרים
יקרים. פעם אחת ג'וני-דיר הביא איזה חומר ודפים קטנים, הוא אמר
שהוא מצא את זה במגירה הסודית של אבא ואמא, שהיא בדרך כלל
נעולה. החומר היה בתוך קופסא קטנה, כסופה עם תבליט של בית מרזח
יווני, הדפים היו פשוט חבילה של דפים פשוטים כאלה, שנראה שאפשר
לקנות בכל חנות טבק. ג'וני-דיר אמר שאין לו מושג מה זה אבל הוא
בטוח שפרקש יודע. פרקש חייך.

התחלנו לכתוב הפוך. לפעמים יוצאים מקרים מיוחדים, כמו שפרקש
נוהג להגיד - פעם ב... שאחנו כותבים םינטק םירבד המכ רגיל,
אבל כל השאר הפוך.
מדי פעם אנחנו עדיין נפגשים, פעם ב... מעשנים קצת, מברברים
ונזכרים... איך פעם העולם היה תמים. הכל היה תקין.
לא כמו היום - ךופה.