אל תזרי חול ,אבק סופות ליס
בעייני. אל תחליפי לי צבעים,
כחרדון צב הדור, אני עוד זוכר
את צליפת הזנב הקוצני.
לא תפתי אותי, בהסירך את
בגדייך, כקליפות ארטישוק
רק יחשפו את קוצייך הדוקרים.
מעמידת פני ים שקט, תמנון,
שולח זרועות לקראת טרף.
די לי מלינוק רעלך, הלכת,
מדוע זה שבת?, לא מצאת
איש תחתי, אל תשילי המפרש
מתורן ספינתי הפליגי לך,
אל תשובי עוד, סימני
ציפורנייך עוד יגלידו בגבי,
הניחי לנשמתי, אשכחך
באחת, עוד טרם תחלפי,
אמצא מזור, כן אין כמוך,
יחד הפלגנו בסערה של חושים,
אך אמצא, אין לך תחליף את
יודעת, לא הכעס ניגר מפי,
רק גודש האכזבה, והכאב הזה
המעיק שנותר בפנים. |
