דומה שהיום שונו פני העתים
עד בלי היכר
עוד מעט השבת יוצאת
לבילויים

בתום תפילת הערבית
הדעת תונח על השולחן
גלויה מתמיד

הלב יכסף כסופי צעיף צבע
ארגמן בהינומת גוון לבן

הזמן יבשיל בלי משים
חולין
גם אנוכי משיל
מקלעת זכר ימי שישי
שעות דוממות מחוגים וחגים

מבשיל ידיעה מכיל טעות
סופר סתם
כותב בדיו כל היותו
ובדיתו

מזליף אות ועוד אות לאפיק
קלף
הזמן מקופל נייר כמו בתיק
מעור

יתרתו מכניס לבקבוק
חותם בדונג עתיק
חבוק ספק

משליך לנהר מים גועשים
מעל גשר צר
לצד ביצה
ברבות הימים, אחר ימצא
כיצד ועל מה השליך פעם איש
לחמו על פני מים סוערים
לא המתין
ואינו בנמצאים