זהו אחד מהימים האלה שבהם אני רוצה למות.
אני מרגיש שממש לא בא לי להיות פה, לא בא מתחשק לי להמשיך
לחיות, ללכת עם הראש באדמה, מצב רוח מחורבן וממורמר, לקחת את
הגיטרה ולהוציא צלילים מזויפים של כאב וחרדה ואולי כל המצב הזה
מחריד.
לא, להגיד "אני רוצה למות..." לא יעזור, בתיכון זה לא עזר זה
רק הרס ועכשיו, נו מה יש לי כח לכל מיני קב"נים מטומטמים
שחושבים שהם פסיכולוגים.
אני חושב שהייתי מעדיף למות באיזו התקלות עם מחבלים או כתוצאה
מאיזה מטען נפץ או תוך כדי קרב, למות כגיבור, כחייל שעמד מול
האויב האכזר למען המולדת, למען דור העתיד, למען... כלום בעצם?
ראש באדמה! אביב גפן כתב באיזה שיר שלו משפט מצמרר שאותי ריגש
"ואלוהים שם מחייך כשאתה בוכה..." ואם יש אלוהים ואני לא מאמין
כי זה מושג שלא הבנתי איך יש דבר כזה אלוהים שלא קיים בעיניי
כי איך האל הגדול והרחמן הזה נותן לנו ככה לסבול וככה, למות
בעד כלום? איך?
אין תשובה. כמה צפוי.
דיפרסיה, מלנכוליה, דיכאון, אופפ די נשבר לי! להתעורר אביב,
קום עכשיו, לא זמן לישון. קדימה, לא לא, זה לא לילה שאפשר
לישון, כן כן אנחנו יודעים שחזרת מהשטח אחרי פעילות ואתה עייף
אבל אביב אתה חייב לקום.
יש מי שיתמוך בי, אני רוצה להיות לבד, בעצם, אני צריך מישהו
שיחבק אותי עכשיו, לא לשקוע בתוך רגשות, פשוט לחבק. ולא קוצי
מוצי ולא יהיה בסדר בטון רחמני כזה. יהיה בסדר זה מושג פאסימי
נטו!
אויי אלוהים, בעזרת השם ימות כל הגזע האנושי המחורבן הזה שאומר
בעזרת השם! מי, מי יעזור לנו להימלט מכל האבדן הזה?
מהתופת הזאת ששורפת לנו דור שלם של יצורים אנושיים שלא ממש
הספיקו לחיות ואני, תקוע בדיכאון, על מה? על כלום! הוא פגע בי
ואני, פה בדיפרסיה. נו מה אתה דפוק?! קום, שטוף פנים, תחייך
תאכל גלידה ותחזור לחיים!
אתם יודעים מה, מוות בתאונת דרכים, יותר טוב! אני נוסע לי בדרך
לחברה שלי וכולי חיוכים, מפנטז כבר על הרגע שאני אגיע אחבק
אותה, אנשק אותה אפשיט אותה ואז... רגע רגע, פה באה צנזורה,
זה לא לילדים. בכל מקרה, שר לי איזה שיר שרץ ברדיו, ופתאום
משאית של איזה נהג שיכור שלא ישן כל הלילה סוטה מהמסלול ו... ב
ו ם !!!
אוקיי, עזבו,  אחרי זה יגידו שכל הכסף שהושקע בפירסומות בגלגלץ
הלך לפח.
אני לא מתאבד, בגיהנום יש מדור מיוחד למתאבדים. אמנם יש שם את
קורט קוביין ועוד כמה אישים, אבל עדיין אני רוצה להגיע לגיהנום
הרגיל. לפגוש שם אנשים טובים יותר. לא, לא את רבין אם זה מה
שאתם שואלים וגם לא את היטלר.
וואו, להירצח, בידי מאפיה, חזק. עזבו, מפחיד מדי.
אוקיי, בכל מקרה אולי אני אשאיר את מקרה המוות לאלו-... אויי
שכחתי, אין דבר כזה אלוהים, זה כולה המצאה אנושית כדי שיהיה
להם במה להיאחז ואני, לא רוצה להיאחז, אני רוצה לעוף, לעוף
לארץ לעולם לא, עד שאני אתקע בקיר, אשבור את הגולגולת והגופה
שלי תהיה מכוסה בדם סמיך. זה יהיה כיף!
אוי, המונולוג הזה עשה לי מצב רוח קצת יותר קליל וגם כשאני
שומע ברקע מוזיקה מאוד רגועה
(nasum), למי שמכיר. אז, אתם יודעים מה, אני הולך לישון,
ואולי, אני לא אתעורר לעולם.