סימנים בחול השארתי לך, בני,
סימני דרך להתוותך.
סימנים של צפון ודרום וקצת מערב,
אך מזרח - כלל וכלל לא.

רגליך,
אלו שלימדתי ללכת,
עליהן לרוץ,
ולשאת אותך אל המרחקים.

אך כמה שתתרחק,
הסימנים תמיד ילווך,
עליך רק להביט ישר,
ולא להסתנוור מהשמש הגדולה.

השמש תרצה לקחתך אל מקומות רחוקים,
מקומות בהם ילד וילדה,
איש ואישה,
וכרמים.

אך היזהר מזה השמש,
זהב וכסף פתיונו,
אך אתה קורבנו.

לך ילדי ואל תעצור,
גם לא כדי להיפרד,
וכי נפרדים אנחנו?!

לך ואל תחזור,
כי מקומך איננו כאן עוד,
מקומך שמור לך במקום אחר,
ואתה אינך עוזב, נכון ?

הסימנים יכוונוך אל מקום זה,
אך עליך להיזהר.
בבוא הגיאות,
ימחה הים אותי ואת סימניי.

אז תישאר לבד,
אתה ורגלך,
אתה וזיכרוני.

היכן הם הסימנים, אבי,
הסימנים שדיברנו עליהם רבות בילדותי,
הסימנים בחול?

הרי גאות עוד לא באה,
ורגלי לא עייפו,
אך היכן הם, הסימנים?

תחילה כיוונו אותי לצפון הקר,
ואז לדרום החם,
ומזרח ומערב כלל לא סטיתי.

אינני יכול לשוב,
שכן הסימנים כבר אבדו,
וביתינו הקט ודאי לא החזיק מעמד ברוח הסוער.

ואולי מצאתי את מקומי ואין לי צורך בסימנים?!
בן כבר יש לי, אבא,
והוא כבר מצייר את סימניו הוא בחול,
להראותם לנכדי,
נכדי, שאולי לא אזכה לראותו.

אבל, נדמה כי רק אתמול נפרדנו,
ואתה אינך פה כדי לראותם,
נמחית, אך לא בידי הים,

אם כן, ודאי השמש, היא שהעלימה אותך.