1. שולי הלילה

דרך התריסים מסתננים נתזי חלב השחר.
פיהוק.
מושכת את השמיכה מעל ראשי
לעשות לי עוד קצת לילה.


2. שמיכת טלאים

לשמיכת הטלאים ריח אתמולים.
מתוך קפלי חיבוקה החם
אני נולדת למחר.


3. איך לצוד את מזל אריה?

הבט נא השמיימה וצפה בכוכבים.
חפש סימן שאלה הפוך - זו מחצית רעמתו.
מזל שהוא כורע, מתנמנם בספארי השחור בשמים,
(האם בזוויות עיניו מציקים זבובוני חלל?)
תנועתו איטית לאורך קו המילקה.
לפני שייפול לתהום מערב
נציב מחט עם קוף גדול
בה נלכוד את "דנב-אל-אסאד",
פונפון זנבו.


4. כוכב הצפון

כוכב הצפון תמיד בבית,
לא צריך להודיע, אפשר לבוא לבקר.
כל הכוכבים סובבים סביבו, ורק הוא
קשור למקומו מעל הציר הצפוני בכבל שקוף,
כבלון הליום בטיילת על שפת הים.
גם יחסיו עם הקרובים, הדובים,
מושפעים מאותה טינה ישנה:
הם יעמדו על הראש בתוך עגלות סופרמרקט,
אבל הוא לא ישנה את דעתו.


5. א"ש-לילה

עכשיו כשסתיו סוף-סוף תפס אותי
והטילני על כתפו
אני כבר פחות מפחדת,
אם כי יצאתי אל הליל הזה כדי לפחד.
דרך מעיל הדובון שריריו חמים
וכמו לביאה את גורה
הוא מחזיר אותי לאור בשיניו.


6. חתול

מן המיטה המפנקת נחלץ נמר-הבית
ומתגנב לאורך כרכוב הגג.
דסקיות אישוניו המורחבים נוצצות באלם,
חושיו החדים דרוכים, סוכריות כפותיו חרישיות.
עוד שניה סבלנית ומרוכזת רווית אינסטינקט
ולפתע
יונה סומאת בפיו,
ללא תכלה תחבוט נוצותיה בטורף הלילי.

אל ניקיון המיטה שב חתול הציד,
ממעך חזי באדנות בן-ליש
מגרגר באזני חלומות פז
 
 
7. כריות

לרוב אוהב לישון לבד.
אתמתח אימפריאליסטית ללא נקיפות מצפון,
ואשלוט באלכסון על כל המרחב.
הלילה איש לא ימשוך לי ת'שמיכה!

ואז
מכורבלת בתוך עצמי
כשכרית אחת בידיי חבוקה,
כרית שניה בין רגליי לפותה,
שלישית למראשותיי ורביעית אל הרצפה זנוחה,
מתגנבת בדידותי חרש
ומכרסמת רעבה את חומות הפוך.

נזהרת לא להפר את השקט בבכי.
על מה הרעש?
בלהגלבדדסבננצגכהנהנניתל


(כך במקור, מיולל בטון נלעג-לועג-מתבכיין)


8. לישון

לישון, לישון, לישון, לישון,
מרוב עייפות כבר קר לי,
הכל אתן-תיקח בעד תנומה,
שבויה בכף ערנות קפוצה,
מוחה זכרוני.
צנצנת שעות ורגעים
נשפכת על צבעי המים של חיי,
טשטוש אחד גדול כרוך כנחש הקונדאליני -
זנבי בפי
ועיניי נעצמות.


9. מאיפה הזיכרון?

התמונה הלטנטית שעולה בפיתוח.
לפתח, להדפיס,
להקרין את החלום.
אם אני יכולה צבעים כמו שאין במילים.
אם התמונה מילים
ואם התמונה תמונה.


10. לילה לבן

מתהפכת מצד לצד,
מושכת פתיל זוהר מטר אחר מטר מתוך פקעת בוקר גורלי.
עצמות ושרירים מכווצים
אינם מסתדרים בנינוחות שתי וערב כמקודם.
"ובלילה ההוא נדדה שנת המלך",
לאן הובילו נדודיי?

אבק מחשבות-שווא נודף מכרית מותפחת.
מה הטעם? מיללת שלפוחית השתן,
צינת לגימת מים מפי הברז: נומי!
אבל פרור פחד בלתי-נראה באיזה קפל
מטריד מנוחת סדין מקומט,
מהומות זעירות מנקרות: יהיה או לא יהיה?
ערימת ניירות העבודה על השולחן  משוועת: בזבוז זמן!
לא יכולה לוותר, להרפות, להחליק פנימה לבריכת האופל,
וגם לא להדליק את האור.

עוד עשר דקות שופדו על מזלג הדגים הכסוף.
יהיה אשר יהיה.