שלוש מגבות לבנות, רכות וגדולות. זה הכי חשוב. יותר מהתער
אפילו. אני אקנה אותן בעצמי ואכבס עם המון מרכך כביסה ויהיה
להן ריח נהדר שילווה אותי עד שערי שמיים או ארץ תחתונה.
האמבטיה תהיה מלאה במים טיפה חמים מידי. זה טוב לאחר- כך
כשיהיה לי קר. יהיה יום ואני אראה שמיים כחולים מבעד לחלון
שיהיה פתוח ויכניס אוויר נקי וטרי, כי צריך לחשוב גם על אחר-
כך. אפילו שאחר- כך מסתכם בכמה זרים חמורי סבר. הם חייבים
להיות. גם אם לצעיר שבהם נולדה לא מזמן ילדה, והיא בריאה ויפה
וחייכה את החיוך הראשון שלה לתמונה הראשונה שלה שעכשיו מקופלת
אצל אבא בארנק. והוא ברקיע השביעי. יש כאלה שיכולים לבקר שם
ולא צריכים מגבות. והוא פה, עומד מעלי מסתיר את האושר שלו.
עוגמה מקצועית. אני אהיה לבנה. המגבות תהיינה אדומות. הריח
יהיה טוב, לא תהיה שלולית ולא מחנק ועל הפנים שלי תהיה נסוכה
שלוה, שזה קרוב מאוד לאושר. ואולי הוא יסתכל עלי ויחשוב עליה
פתאום. כי הוא מביט בה כשהיא ישנה והיא שלווה. גם אני הייתי
ילדה שלווה, ובטוחה ואהובה ומוקפת בחום. והייתה לי כותונת לילה
לבנה עם הרבה נקודות אדומות ואפליקציה של ארנב פרוותי לבן לבן
ואדום בקצוות שכשגדלתי קראו להם קונטור. הכל הסתבך כשגדלתי,
אבל אז, בכסות הלבנה אדומה שלי, כל- כך שונה מזו שעכשיו,
האמנתי באמת- בעולם ובעצמי. ואולי זו הסיבה שהחיים הצליחו
להפתיע אותי כל- כך, לעלוב בי, כשהבנתי שלא הכל יסתדר. פעם לא
ידעתי שזה בכלל יתכן.
אני אתקלח קודם ואז אני אכנס למים נקיה ואשחרר את פרקי הידיים
האסורים מאזיקי החיים. והתער שלי יוכל להם, בקלות.
אחרי כמה זמן יהיה פחות אור ואני אראה את כל השדים השחורים שלי
יוצאים סוף סוף, עוזבים אותי. זה יגרום לי לחייך. לא בסיפוק
עצמי, רק בהכרת תודה. ואז יתחיל להיות קר. ובשורה של נקודות
אדומות אני אגיע למגבת הלבנה הגדולה שלי שפרושה שם מחכה לי
ואתעטף בנוספת. רכה כמו פרווה של ארנב. ואניח את הראש על כרית-
מגבת, לבנה, רכה. מיתה נוחה.