אמא, איפה את, אני לבד בגן הציבורי, בלילה, בחושך, רק אור הירח
מאיר על הנדנדות,  יושבת, מחכה, על הנדנדה. כמו שאמא אמרה עד
שהיא תבוא, ולא לדבר עם אף אחד לא ללכת לשום מקום, לשבת על
הנדנדה עד שאמא תבוא. וכבר השמש שקעה והירח למעלה מאיר על הגן
הנטוש, אין כח ברגליים והן שקועות בחול והנדנדה חורקת, הצליל
היחיד שנשמע בגן. ואמא לא באה, היא אמרה שהיא תבוא עוד מעט.
אמא! אמא! איפה את??? אמא אני מחכה על הנדנדה כמו שאמרת לי,
והשמש שקעה ממזמן וכל הילדים הלכו הביתה עם ההורים והם כבר
אכלו ארוחת ערב, ואמא הפשיטה אותם וקלחה אותם, הלבישה בפיג'מה,
כסתה אותם בשמיכה וספרה להם סיפור, נשקה על הלחי נשיקת לילה
טוב, עכשיו הם ישנים, חולמים על סוסי פוני או על דובים.
איפה את אמא? למה לא באת, את הבטחת.
ואני יושבת ומחכה לאמא, שתבוא. והזמן עובר ועובר וכולם הלכו
והגן הציבורי חשוך ומפחיד ואני יושבת על הנדנדה עם הרגליים
בחול, מלוכלכת כולי מחכה שאמא תקח אותי ביד, תכין לי ארוחת
ערב, תפשיט גם אותי למקלחת ואחר כך תלביש בבגדים נקיים, תספר
לי סיפור יפה על ארמון ונסיכה, תנשק את לחיי ואחר כך תלחש לילה
טוב נסיכה שלי, את הכי יפה מכולן.

                                 xxx

אבל אמא בבית חולים מחוברת לאינפוזיה, מונשמת, על האף יש לה
כדור גדול שקוף שדרכו נכנס אויר, ואמא לא זוכרת, היא ישנה,
אולי אפילו חולמת על ארמון ונסיכה יפהפיה. אמא שוכבת על מיטה
עם מעקה בצדדים, כמו במיטה שלי, בבית. אולי גם הם, בבית החולים
פחדו שאמא תפול מהמיטה בזמן השינה.
ולידה שידה עם התיק הקטן שלה, השחור שבפנים תמיד יש לה
סוכריות, ואם אני עצובה, היא תוחבת את ידה ומוציאה סוכרייה
בשבילי. כל פעם זו סוכרייה אחרת שבמקרה אמא קבלה מאיפשהו. התיק
הקטן שלה מונח לידה, סגור, אולי היום אמא לא קבלה סוכריות.
וליד התיק כוס מים מפלסטיק, קצת דומה לכוס שיש לי ליד המיטה,
שאמא תמיד משאירה לי אם אהיה צמאה. אולי גם כאן הם פחדו שאמא
תהיה צמאה באמצע הלילה והיא לא תצטרך להעיר אותם.
ועל הרצפה יש זוג מגפיים שחור, מגף מקביל למגף, צמוד וישר, כדי
שאמא תקום היא ישר תכניס את הרגל לתוך המגף ולא יהיה לה קר.
ואמא שוכבת לה מתחת לשמיכה, מכוסה היטב שיהיה לה חם ונעים,
אפילו ידיה מתחת לשמיכה, רק חוט שקוף זעיר מציץ מתוך השמיכה,
ראשה מונח על כרית, עיניה עצומות, פניה לבנות, שפתיה הדוקות
אחת לשניה. החדר חשוך, צפצופים נשמעים כל הזמן, הירח מביט
מהחלון, כאילו רוצה להכנס ולהעיר את כולם.