המחזה:

מנסרה של מקום:
אוילין מתגנדרת מול ראי סגלגל עטור זהב המוצב במרכז החדר, היא
לבושה שמלת ערב ירוקה החושפת את כתפיה ומחמיאה לה ביותר, תוך
שהיא מטיבה את שיערה, כאשר יד אחת אוחזת במברשת והשנייה בתלתלי
הארגמן הסוררים.
הקטור נכנס לחדר בצעדים נודדים רוטן הוא דבר מה שאינו מובן,
אחר, פונה לעבר אחת ממגירותיו בפינת החדר, אשר ידוע מכבר כי
בהם מצניע הוא את אקדחיו.
כעת שולף הוא פיסת נייר ממגולגלת ופונה לעבר דלת היציאה, בדרכו
חולף ליד אוילין, אשר כמו כל אישה אינה אוהבת שגבר, במיוחד
הגבר שלה, אינו שם לב אליה ועוד במיטבה.
היא מניחה יד חוסמת ברוך כנגד בטנו, מביטה בעיניו ואחר סובבת
אותו מבלי להסיר מבטה ממנו, אז קרבה היא אל עורפו ולוחשת חרש.

אוילין: איזהו הדבר אשר תרצה?
הקטור: אינני מחפש אחר נקמה אם זוהי כוונתך.

הסבר: מובן שאוילין כלל לא חשבה על כך היא רק רצתה לזכות במעט
תשומת לב.

אוילין: אם כן, מה תבקש אהובי?

הסבר: מובן שאוילין התפלאה על כך שהקטור אפילו העלה את רעיון
הנקמה, כי זה כלל לא עניין אותה, היא מנצלת את המצב כעת, לאחר
שדחה הוא את הרעיון לצרכיה היא.

הקטור: מבקש אני את האהוב והיפה שבכל דבר,

מבט חטוף: כעת אוילין נראית ממש מוטרדת כיוון שהרי הנה היא
ניצבת לפניו והוא מחפש דבר מה אהוב ויפה, אבוי.

הקטור: מתחת לרפש ולזוהמה שנצטברה זה עיתות בשנים על ליבותיהם
של בני האדם.

מבט חטוף: אוילין נראית כמתחילה להתעניין בדברי הקטור, ספק זו
האמת.

אוילין: הכיצד הקטור, הכיצד ניתן לבורם ולצרפם? הכיצד נוכל
נקותם מן הזוהמה שדבקה בהם?

מבט חטוף: אוילין נראית ממש רצינית באומרה את אלה הדברים.

הקטור: אוו אוילין הענוגה, הלא יודעת את שכך הוא טבעם של
החיים.

הסבר: בשלב זה נראה כי אוילין נשבתה לחלוטין בתוך קסם המלודרמה
הסוציוסנטימנטאלית של הקטור.

הקטור: עולמנו הינו מצג שווא, שקר שמור היטב, תרמית הידועה
ליחידי סגולה,
שתי ענייך הירקוניות, כלום חושבת את כי חוזות הן את האמת
נכוחה?
הלא הכול אינו אלא תכסית, מעטפת, קליפה!

מבט חטוף: אוילין נראית מבוהלת מעט מדבריו של הקטור, היא נסוגה
מעט ופונה לעבר פניו.  הקטור, מבטו עדיין רציני וממוקד לא נראה
כלל מעניין ברגשותיה.

הסבר: אוילין מבולבלת.

הקטור: על שום מה יבחן האלוהים ליבות בני האדם, אם לא כאשר
אומר.

אוילין: עגומה נפשי הקטור, עגומה מאוד.
מבט חטוף: נראה כי אוילין מנסה להתקרב כמעה ולגלות רגשותיה,
היא נראית כעומדת לבכות.

הקטור: על שום מה, אוילין הנאווה, מדוע תתעצבי אל ליבך?
והלא אין בכך כלום,

מבט חטוף: אוילין מביטה אל הקטור בתימהון גלוי.

הסבר: עכשיו אוילין ממש מבולבלת.

הקטור: אין בשקר משום לצערך, מכיוון שאיננו בנמצא, הוא נועד רק
על מנת לשמר את האמת בתוכו ותו לא.

אוילין: מוחה אני דמעה מעיני, הקטור, על שום יופיו ועל שום
שחשקתי בו כל כך ודימיתי בנפשי ראוות יופיו כאמת הצרופה.

מבט חטוף: הקטור נראה מדושן עונג ומגלה עניין חדש באוילין, גם
אוילין נראית נינוחה יותר.

הקטור: והלא זוהי תכליתו יקירתי, מלבד שומרו על האמת, כי הוא
המקשר בינה לבין שאינו בנמצא.

אוילין: יקירי, חושבת אני שנשגב ממני רעיון זה אשר אתה מצייר
בדעתך.

הסבר: פלא הוא שאוילין תדבר בצורה כזאת.

הקטור: אם כן אוילין, אם כן, דמי בדעתך וציירי ברעיונך כמין כד
של זהב, תמיר ונישא וכולו מלא את לשד פרי הגפן.

הקטור: כלום לא ייטב בענייך מראהו?
אוילין: ייטב גם ייטב.

הקטור: כלום לא ינעם ריחו לחוטמך?
אוילין: ינעם.

הקטור: כלום לא יערב תוכו לחיכך?
אוילין: ערוב יערב.

מבט חטוף: אוילין נראית מרוצה.

הקטור: התדעי, אוילין הטובה, התדעי, שלא יין משובח תמצאי בכד
זה, כי אם חומץ מעופש ומר המסתלסל כקנוקנות וסגולתו כגפן
השדה.

הסבר: אוילין מרגישה בעניינים למרות שעדיין לא מבינה הכול, היא
מרגישה את הלהט של הקטור.

אוילין: הכיצד יקירי ומדוע כך הוא?

הקטור: אוילין הענוגה, הלא זה הדבר אותו אמרתי, כי לא ישתמר
התוך המתוק והנאצל בתוך כלי מפואר מבלי סגולתו המתאימה
להכילו.

מבט חטוף: אוילין מביטה בחטף אל המראה ומושכת מעלה כמעה את
מחשופה.

הסבר: אוילין מרגישה זולה מעט, היא לא רוצה להיות סתם כד.

מבט חטוף: הקטור מביט על אוילין ברוך ובשתיקה אומרות עיניו
אהבה.

אוילין: אוו הקטור, הקטור, חמדת ליבי אחת היא להיות ראויה
לפניו, טהורה וזכה.

הקטור: יקירה, לו תדמי בנפשך כך, לעולם לא תדעי מנוח, כי לב
האדם - אדם הוא.

מבט חטוף: אוילין עטופה בזרועותיו של הקטור, היא מרחיקה את
פניה מעט ומסיטה את מבטה בין עניו לזקנקנו השחרחר, עיניה
דומעות אך שפתיה מחייכות.
הקטור אוחזה בחום יד אחת לכתפה והאחרת בתחתית גבה, נראה שהלילה
לא יגמר.

מקור:
תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ' עמוד ב:
אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער
א"ל למדי מבית אבוך במה מניחין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר
לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתון במאני דכספא
ודהבא אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי אמר לה אף
אורייתא כן והאיכא שפירין וגמירין אמר לה אי הוו סנו הוו
גמירין טפי.

תרגום:
אמרה בת הקיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער
(איך אתה שאתה חכם כה מכוער) אמר לה ר' יהושע למדי מבית אביך
(קחי דוגמא מאביך הקיסר) במה שמשמרים את היין?
אמרה לו בכדים של חרס, אמר לה ר' יהושע כולם משמרים יין בכדי
חרס וגם אתם (והלא אתם בני מלכים ואין זה נאות לכם) ראוי
שתשמרו את היין בכדי כסף וכדי זהב.
הלכה בת הקיסר ושמה את היין בכדי כסף וכדי זהב והחמיץ היין.
אמר לה ר' יהושע כך גם תורה (מתקיימת בכלים שפלים).
אמרה לו בת הקיסר והלא ישנם חכמים שהם גם יפים.
אמר לה ר' יהושע לו היו מכוערים היו יותר חכמים.

סטריפ:

אוילין: איזהו הדבר אשר תבקש?
הקטור: אינני מחפש אחר נקמה אם זוהי כוונתך.

אוילין: אם כן, מה תבקש אהובי?

הקטור: מבקש אני את האהוב והיפה שבכל דבר,
מתחת לרפש ולזוהמה שנצטברה זה עיתות בשנים על ליבותיהם של בני
האדם.

אוילין: הכיצד הקטור, הכיצד ניתן לבורם ולצרפם? הכיצד נוכל
נקותם מן הזוהמה שדבקה בהם?

הקטור: אוו אוילין הענוגה, הלא יודעת את שכך הוא טבעם של
החיים.
עולמנו הינו מצג שווא, שקר שמור היטב, תרמית הידועה ליחידי
סגולה.

הקטור: שתי ענייך הירקוניות, כלום חושבת את כי חוזות הן את
האמת נכוחה?
הלא הכול אינו אלא תכסית, מעטפת, קליפה!

הקטור: על שום מה יבחן האלוהים ליבות בני האדם, אם לא כאשר
אומר.

אוילין: עגומה נפשי הקטור, עגומה מאוד.

הקטור: על שום מה, אוילין הנאווה, מדוע תתעצבי אל ליבך?
והלא אין בכך כלום,

הקטור: אין בשקר משום לצערך, מכיוון שאיננו בנמצא, הוא נועד רק
על מנת לשמר את האמת בתוכו ותו לא.

אוילין: מוחה אני דמעה מעיני, הקטור, על שום יופיו ועל שום
שחשקתי בו כל כך ודימיתי בנפשי ראוות יופיו כאמת הצרופה.

הקטור: והלא זוהי תכליתו יקירתי, מלבד שומרו על האמת, כי הוא
המקשר בינה לבין שאינו בנמצא.

אוילין: יקירי, חושבת אני שנשגב ממני רעיון זה אשר אתה מצייר
בדעתך.

הקטור: אם כן אוילין, אם כן, דמי בדעתך וציירי ברעיונך כמין כד
של זהב, תמיר ונישא וכולו מלא את לשד פרי הגפן.

הקטור: כלום לא ייטב בענייך מראהו?
אוילין: ייטב גם ייטב.

הקטור: כלום לא ינעם ריחו לחוטמך?
אוילין: ינעם.

הקטור: כלום לא יערב תוכו לחיכך?
אוילין: ערוב יערב.

הקטור: התדעי, אוילין הטובה, התדעי, שלא יין משובח תמצאי בכד
זה, כי אם חומץ מעופש ומר המסתלסל כקנוקנות וסגולתו כגפן
השדה.

אוילין: הכיצד יקירי ומדוע כך הוא?

הקטור: אוילין הענוגה, הלא זה הדבר אותו אמרתי, כי לא ישתמר
התוך המתוק והנאצל בתוך כלי מפואר מבלי סגולתו המתאימה
להכילו.

אוילין: אוו הקטור, הקטור, חמדת ליבי אחת היא להיות ראויה
לפניו, טהורה וזכה.

הקטור: יקירה, לו תדמי בנפשך כך, לעולם לא תדעי מנוח, כי לב
האדם - אדם הוא.