[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הדס אבידור
/
קצת מעוכה

לאחרונה גיליתי שיש אפשרות כזו לחבק כרית במיטה.
האפשרות הזו התבהרה לי בשעת בין ערביים כאשר שכבתי לי תשושה
במיטתי. הייתי לבד במיטה וגם הייתי קצת מסכנה כי רק כמה ימים
לפני זה היה מישהו שיכולתי לחבק במיטה והוא גם יכל לחבק אותי
בחזרה. וכעת כבר לא היה לי לא מי לחבק ולא מי שיחבק בחזרה.
אז הייתי לבד,
במיטה שנועדה לשניים,
או לאחד מאוד גדול,
או אולי לאחד עם הרבה כריות.
או בעצם אולי היא נועדה לאחת בדיוק כמוני, עם הרבה מחשבות.
אני חושבת שגם הייתי עצובה במיטה שלי באותו זמן. כנראה ששוב
מהסיבה שנלקח ממני מושא החיבוק שלי, ולא מרצוני. אני חושבת שגם
לא כל כך מרצונו. אנשים שאומרים שנסתרות הן דרכי העולם, ואכן
יש הרבה דברים שאני רק יכולה לקוות שמישהו איפשהו שמח שקרו, כי
אם לא אז אני בכלל לא מבינה למה הם היו צריכים לקרות.
הכרית שחיבקתי הייתה לא רעה בכלל. היא הייתה פחות מלאה מהבחור
שאותו הייתי מעוניינת לחבק אבל היא פיצתה על כך ברכות ובהעדר
נחירות. אומנם היא הייתה די פאסיבית, גם אחרי שממש מעכתי אותה,
אבל כנראה שיש גבול לכל דבר וגם ליכולות הניחום של כרית.
חבל.
כשחיבקתי את הכרית, לא הייתי צריכה להתחשב בה ולוודא שנוח לה
ונעים לה. וזה לא כי לא אכפת לי, זה בגלל שהיא כרית ולכרית אין
רגשות כמו שלי יש, וכמו שלמושא חיבוק יש. ואם יש לה אז זה באמת
חבל, כי אני לא יודעת איך לתקשר עם כריות.
אני יכולה להגיד בלב אגואיסטי שהיה משהו מאוד נחמד למעוך את
הכרית איך שאני רק רוצה. נזכרתי שוב בפעם האחרונה שחיבקו אותי,
ופתאום התמלאתי בהזדהות כלפי הכרית המעוכה. נזכרתי שרק כמה
ימים לפני מישהו מעך אותי לגמרי. ואני, אני אוהבת חיבוקים אבל
אני גם אוהבת אוויר ושטחים פתוחים. בכלל, אני חושבת שלא
מעריכים מספיק שטחים פתוחים.
שחררתי קצת את החיבוק שלי ונתתי לכרית להתרחק מעט. גם וידאתי
שכולה מכוסה. וכן, אני יודעת שזו רק כרית, אבל לפני כמה ימים
גם אני הייתי כרית ואני די בטוחה שיהיו עוד פעמים בחיים שלי,
שאני ארגיש קצת מעוכה, וקצת לא קשורה, וקצת לא מדברת בשפה
הנכונה. ממש כמו הכרית שלי.
אני אוהבת להגיע למסקנות, אז הגעתי למסקנה לגבי הכרית שלי.
המסקנה לא מאוד מעודדת, האמת. נראה לי שככל שאני אחבק יותר את
הכרית שלי, אני רק אזכר שזה לא הדבר האמיתי ושאני רוצה את הדבר
האמיתי. וגם נראה לי שככל שאני אחבק יותר את הכרית שלי, אני
אתרגל לחבק בצורה מועכת כי זה די מפתה למעוך כרית. ובפעם הבאה
שאני אחבק אדם אני עלולה למעוך אותו, אם אני אתרגל לחבק את
הכרית. לפעמים זה רק חיובי למעוך אנשים, אבל לפעמים זה לא
תמיד, זה לפעמים.
מאז שגיליתי שיש אפשרות לחבק כרית אני מוצאת את עצמי מחבקת את
הכרית שלי יותר ויותר. וזה למרות המסקנה שהגעתי אליה שזה לא כל
כך טוב לי לחבק אותה.
אבל היא שם.
ואני לבד.
אז בינתיים אני מחבקת.
וכל מה שנותר לי לקוות זה שבמהרה יגיע מישהו שאני ארצה לחבק,
ושהוא ירצה לחבק אותי, ואני כבר לא אזדקק לעזרתה של הכרית
שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הצעתי לפרה לשכב
איתי. היא שאלה:
"והגודל לא
יפריע?"
אז אמרתי לה:
"אל תדאגי, זה
יכאב לך רק
בהתחלה"

חרגול


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/07 18:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס אבידור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה