והקיר נפל. והוא מתפזר. בלי שורשים, בלי ילדים, בלי אהבה.
אז הקיר נשבר. לא קיר, לא אטום.
ונפל.
וכל החלקים שלו התפזרו. לפה, ולשם.
ואיפה הוא יהיה? מה שיישאר ישמור.
חזק. ב-100 מנעולים. כנראה.
אבל כסף זה לא הכל.
שלושה דברים עוברים לי בראש.
והיא תנדוד ותנדוד. ולא כבר לא יהיו לה שורשים.
ולא ילדים, ולא אהבה.
ואז מה הטעם? קמה ונופלת קמה ונופלת.
ותמיד הכל סביב הירוק. או האפור, או זה עם הפרצוף המלגלג, מלא
הצינה. יודע בדיוק כמה הוא שווה. יודע בדיוק כמו אנו לא שווים
בלעדיו.
לא נכנע! לא נכנע!
וואו, המון כוחות.
ואני אשב לי מהצד ואצפה. אולי אבכה ואולי לא.
אולי כן.
ארצה לעזור, אשתוקק, ליבי ייצא מחזי לעזרה, אבל כנראה שהגודל
שלו לא מספיק.כמעט, אבל לא.
שולחת ידיים, אבל הן ידיים צעירות, לא מיומנות מול העולם הגדול
והמלא הקור הזה.
תמיד יש מנהרה בקצה האור?