יצאתי החוצה, למרחבים הפתוחים.
והכל עמד מלכת.
הציפורים נעצרו, השמיים עמדו,
אין ריח של דשא גזום,
ריחם של פרחים, צחוקם של ילדים.
הכל עצר.

ורק אתה, עמדת שם והסתכלת.
הסתכלת עלי, הבטת בי.
והכל כמו בסרט.
היתה כה דממה. העולם היה בשקט.
ונעצרתי גם אני, כמו הכל.
הבטתי בך, לא יכולתי שלא.

אך כמו בכל חלום או סרט,
חייב להיות לו סוף. וגם פה,
זה לא יקרה אחרת.
והסוף עצוב. סוף מר.
על אהבה קצת אחרת.
אהבה שלא התחילה, וכבר היא נגמרת.