דד ריבר / בעוון קידוש שמך |
עתה הזריחה
האתה הוא צלי?
או אני חשכתך?
וכשקר האם אתה המחבק?
או שמא זכרונך הוא העוטף?
הפריחה בשיאה
ואני בענותי
מלאה בכאב שכחון ריחך באפי
זה כואב לדעת
שאינך מזמן
שדמותך נשחקת ממוחי
לא משאירה לא זכר, לא סימן
הקשה מכל שעזבתי
ללא יכולת, או ברירה,
גדפתי, עוניתי, נרצחתי
בעוון קידוש שמך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|