בדיוק יצאתי משיעור נוסף שלא ממש הצלחתי לעקוב אחרי המרצה
שמילא את הלוח פעם אחר פעם בנוסחאות באורך הגלות, כשניגש אלי
דניאל, כולו ביישן וחמוד. גופו היה צנום וגבוה, היה בו יופי
תמים, תווי פניו חלקות, ילדותיות כמעה. הוא תמיד היה הולך עם
חולצות זרוקות ומעיל עור. לא היה ניתן לראות עליו שהוא מגיע
מאחת השכונות היוקרתיות של הרצליה פיתוח, למרות שמבט חטוף על
האופנוע שלו היה מאותת על המעמד הכלכלי ממנו הוא מגיע. הוא
התחיל לדבר איתי על אחד הניסויים שערכנו במעבדה לפני כמה ימים
ומשם השיחה גלשה לפטפוטים על האוניברסיטה והפקולטה, כשעמדנו
כבר ללכת כל אחד לדרכו הוא הציע לי טרמפ הביתה, גרתי ממש במרחק
הליכה מהאוניברסיטה אבל בכל זאת הסכמתי להצעה המפתה, במיוחד
כאשר ישבה במוחי השיחה שהייתה לי עם ידידתי עליו ועל פיה ידעתי
שהוא מעוניין בי, ולא היה לי ספק עכשיו יותר מתמיד שאני
מעוניינת בו. זכרתי גם שבאותו הלילה אני פוגשת את רונית לפגישה
המי יודע כמה שלנו, אבל בכל זאת החלטתי להמשיך עם הקו שאליו
הוביל דניאל.
תמרון החיים שלי בין הלימודים, רונית ודניאל היו מסע תהפוכות,
מסתבר שסופרמן הוא לא היחידי שזכה בחיים כפולים. האחד לא ידע
על קיומו של השני, מה שיצר לעיתים בעיות קלות. מה שכן, תמיד
היה לי מה לעשות, זו הייתה תקופה נפלאה בחיי. אהבתי שניים. כל
מי שחווה אהבה בחייו לא מתאר לעצמו מה זה לחוות שתיים - בו
זמנית. נכון שהמוסר הפריע לי קצת ואולי גם הפחד הקל שהם יגלו
האחד על השנייה ולהפך, אך לא יכולתי להחליט בין השניים. הוא
היה כל מה שחיפשתי בבחור. היא הייתה כל מה שחיפשתי בבחורה. לא
ראיתי את חיי בלעדיה ולא ראיתי את חיי בלעדיו.
זה היה בכנס לביוטופיה הגעתי לשם מטעם האוניברסיטה כדי לעבוד
על אחד הפרויקטים שלי בביולוגיה, משהו של הרגע האחרון, הייתי
אמורה לפגוש את רונית לקפה אך למזלי היא ביטלה ואמרה שהיא
חייבת לפגוש מישהו כדי ללמוד למבחן. בין חיפוש השם שלי ברשימה
ראיתי את שמו של דניאל, זכרתי שהוא אמר לי שהוא צריך להישאר
בבית ולסיים עבודה שהוא צריך להגיש, חלפו במוחי מחשבות ואז
החלטתי שכנראה הוא נרשם ושכח לבטל את הרישום כאשר הבין שלא
יוכל להגיע. נכנסתי למתחם. אנשים רבים מילאו אותו, חלק
מההרצאות כבר החלו, ההרצאה שלי, כרגיל, החלה כבר ושוב אני
מאחרת. התחלתי לצעוד במהירות לאולם כאשר משהו שראיתי עצר אותי,
נכנסתי לקיפאון, לא יכולתי לזוז. מולי עמדו דניאל ורונית
מחובקים ומביטים על לוח הזמנים שהיה על הקיר. עד שכבר חשבתי
שאני יכולה להזיז את גופי מההלם שתקף אותי דניאל התכופף קלות
והוא ורונית התנשקו נשיקה שלא היה ספק בכוונותיה, התקדמתי
לעברם, דניאל כנראה חש בהתקדמות של דמות כלפיהם והרים את עיניו
לראות מי מתקדם אליהם בנחישות שכזו. הרגשתי שלוקח לי נצח לעבור
את המרחק הזעום שהיה בינינו ובמהלכו ניסיתי לחשוב מה בעצם יש
לי לומר, מה בעצם הולך פה?!
נעמדתי מולם, כולי רוח סערה. דניאל החל לגמגם, בניסיון נואש
להסביר איך זה שהוא יוצא עם שתי נשים במקביל. רונית רק גלגלה
עיניים והתנשמה בכבדות, מנסה לברור את המילים. עמדתי כבר לפצוח
בדברים ונעצרתי. לפתע הבנתי מה הולך פה. לפתע הכול היה כל כך
במקום. רונית החלה לנסות להסביר, בעיניים על סף דמעות היא אמרה
לי שהיא אוהבת אותי והיא באמת מצטערת אבל היא גם אוהבת אותו,
במקביל היה הסתובבה לדניאל שלא הבין מה הולך סביבו ואמרה לו
כאשר דמעות כבר החלו לבצבץ בעיניה שהיא אוהבת גם אותו והיא
מצטערת שהיא לא סיפרה לו קודם, לפני שיכולתי להכניס מילה
במונולוג שלה היא הסתובבה ועמדה ללכת, התקדמתי צעד לעברה,
תפסתי אותה במותניה וחיבקתי אותה מאחור - לא נתתי לה ללכת,
התקפלנו במין מצב כפית ולחשתי באוזניה כמה דברים, היא הסתכלה
עלי במבט מבוהל ולאט לאט ראיתי את עיניה הכחולות והיפות מבינות
ונפתחות בהבנה.
דניאל עדין עמד מאחורינו, מסתכל עלינו ולא מבין מה הולך סביבו,
ברגע זה שתי הבחורות שיצא איתן במקביל נפגשו ובמקום לתת לו
סתירה וללכת הם מתחבקות ומרגיעות אחת את השנייה. הוא חשב שאולי
כדאי לו ללכת משם, אבל מה בעצם יש לו להפסיד, אולי בסופו של
דבר הוא יוכל לצאת ולו רק עם אחת מהן. הוא כבר ניסה להראות לא
קשור לכל האירוע הדרמטי שהתרחש והביט שוב בלוח הזמנים כאילו
הוא מחפש משהו. בנחישות הורתי לרונית ללכת לפינה שידעתי שתהיה
ריקה בבנין ואני אסגור עניינים עם דניאל. נתתי לה נשיקה על
הלחי והסתובבתי אל דניאל בזמן שהיא החלה מתרחקת מאיתנו בצעדים
כושלים.
כשעמדתי מולו, נעצתי בו עיניים לפני שהתחלתי לדבר. דניאל הסמיק
קלות והחל לנסות להסביר שהוא יודע שזה לא בסדר והוא היה צריך
לבחור עוד קודם ולסיים את זה לפחות עם אחת מאיתנו והוא לא יכול
לצפות שהוא יוכל להמשיך לצאת עם שתינו ו... השתקתי אותו בנשיקה
עזה, לא רק שהוא לא התנגד הוא שיתף פעולה, נתתי לו רק רגע של
התאוששות ושאלתי אותו בארשת פנים הכי רצינית שהצלחתי לשים עלי
באותו רגע, מכיוון שידעתי שזה מה שיכריע את הכף בין חלום בלהות
למתנה משמיים, "אתה תרצה לצאת בשלישיה?" דימיתי אנשים קטנים
במוחו מסתובבים ומנסים להבין האם כל זה אמיתי, אחרי שתיקה
ארוכה הוא לקח נשימה עמוקה וענה - "כן, אבל...". לא נתתי לו
להמשיך עם ההסברים הביישניים שלו, תפסתי את ידו והתחלתי ללכת
לכיוון חדרי הלימוד, אין ספק שדניאל עדין לא הבין במה מדובר,
הוא נראה יותר אובד עצות מתלמיד שנה ראשונה במבחן מבואות.
משנכנסנו לחדר רונית ישבה על שולחן המרצה כולה מחויכת
מאושר,כאשר דניאל נכנס אחרי היא קפצה בהתלהבות שכל כך אפינה
אותה ואמרה לו שהיא פחדה שהוא לא יסכים ואיזה מזל שהוא פה.
דניאל עדיין לא הצליח להבין איך זה נפלו עליו שתי בנות שרוצות
כל כך שהוא יצא עם שתיהן, בו זמנית. מכיוון שלא רציתי להכביד
ביותר מידי תיאורים מילוליים וידעתי שיש דרך אחת שהוא יבין את
כל מה שקורה פה לקחתי יוזמה והתקדמתי לעבר רונית, נראה שהיא
הבינה את כוונתי, היא קמה לעברי והתנשקנו נשיקה חושנית וארוכה
לאחר מכן חיבקתי אותה ואמרתי לה כמה אני אוהבת אותה ושאני לא
רוצה לחיות בלעדיה. נראה שדניאל הבין סוף סוף באיזה מצב
עניינים הוא נמצא, הוא התקרב אלינו וחיבק אותי מאחור לחש לי
באוזן שהוא אוהב אותי לנצח, רונית נשענה קדימה ונישקה אותו
בעודה מחבקת אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.