ארץ לנפש היהודיה.
אף פעם לא הצלחתי להבין את השטויות האלה.
ההמנון הוא לארץ? הוא למדינה? כנראה שלא.
לא, כנראה שלא, כי למקרה שלא שמתם לב, במדינה שלנו לא חיים רק
יהודים! חיים פה גם ערבים נוצרים ועוד.

זה מגעיל, וזה דוחה, וזה חבל.

זה חבל, כי כשאנחנו שמים את השורה "נפש יהודי הומיה" אנחנו
שוב, מראים בפעם המליון כמה שאנחנו אגואיסטים ומגעילים. כמה
אנחנו שוב חושבים רק על התחת של עצמנו.

זה מגעיל, וזה דוחה, וזה נמאס.

וכן, צריך לשנות את ההמנון בשביל מיעוט. כן, כי המיעוט הזה הוא
חלק מאיתנו! אם תרצו או לא. הוא חלק מהמדינה.
אם תפתחו את העיניים ותשימו לב שיש עוד אנשים פה יחד איתנו,
יחד איתנו! אנחנו לא לבד. אבל בכ"ז אנחנו חושבים ככה.

וזה נמאס, וזה נמאס.

אז די, כי אם אנחנו לא נפסיק, אף אחד לא יפסיק, כי רק אנחנו
יכולים.
העם הכי חזק.

אם אנחנו הכי חזקים, בואו ניקח את זה למקום עדין, למקום בלי
הרוגים ופצועים..

בואו נצא למלחמה..! אבל, כמו שמישהו חכם שנהרג בידי אידיוט אמר
פעם- "היום אנו יוצאים למלחמה שאין בה פצועים או הרוגים,
המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה- המלחמה על השלום!" [משהו
כזה].
אני רוצה שזה מה שיקרה. נורא רוצה.
לא יהיה שלום אם לא נתחיל בדברים הקטנים. כמו שינוי המנון.
כי אם לא ננסה לשנות, כלום לא ישתנה מעצמו.
ואם כלום לא ישתנה מעצמו, אנחנו נמשיך לריב עד שניכחד.
וכשניכחד? ניכחד.


וזה מגעיל, וזה דוחה, וזה חבל.