אני קם בבוקר שאחרי והיא לא לידי וליד המיטה יש פתק קטן מקופל
וקשור בסרט אדום כמו שיש לה על היד
והיא כותבת
"אתה יותר מידי טוב בשבילי ואני מצטערת
אל תתקשר אליי ואם תראה אותי ברחוב תמשיך ללכת
בבקשה אל תנסה למצוא אותי זה רק יכאיב לשנינו"
התגובה הראשונה שלי הייתה לכעוס איך השרמוטה הזו מעיזה לעשות
לי כזה דבר אחרי כל מה שעשיתי בשבילה כל הלילות שנסעתי לקחת
אותה מאיפה שהיא רצתה
אחרי כל הכסף שהוצאתי על הבגדים והתכשיטים שנתתי לה
אחרי כל הפעמים שסבלתי את החברים הפלצנים ואת החברות המתנשאות
שלה
אחרי כל הזמן שהייתי סבלני איתה בזמן שידעתי שהיא מזיינת את
כולם והייתי צריך לשמוע מחברים שלי כמה היא טובה
החלטתי שאני לא מוותר בקלות לא אחרי כל זה
אבל היא נעלמה לא חברים ולא מקום עבודה
אף אחד לא ידע לאן היא הלכה
התחלתי להשתגע לאבד עצות לא אכלתי ולא ישנתי ורק חשבתי על
האהבה הגדולה שיכלה להיות בינינו כי למרות הכל וכל מה שסבלתי
ממנה אין בן אדם אחר בעולם שגרם לי להרגיש שאני חי כמו שהיא
עשתה
אחרי כמה שבועות ראיתי אותה עוברת ברחוב רדפתי אחריה והיא
התחילה לברוח בסוף תפסתי אותה והתחלתי לדמוע
משהו שלא עשיתי מימיי
שכנעתי אותה לתת לי עוד הזדמנות
לא האמנתי שהצלחתי היא תמיד זו שעשתה את ההחלטות
תמיד הייתה הדומיננטית
בסקס מן הסתם הייתה למעלה
ועכשיו אני לא יודע מה לעשות
איפה אני אגור
עם מי אני אחייה
מי תזכיר לי לקחת כדורים בבוקר
ומי תיקח אותי לבילויים
ומי תחבק אותי כשאני עייף
ומי תתן לי סיבה לקום בבוקר
אתמול קברו את מה שנשאר ממנה
אחרי 15 שנה ביחד
אני זקן מידי בשביל למצוא מישהי חדשה
ואני צעיר מידי בשביל להפסיק לחיות
ואין לי שומדבר בלעדיה
ועכשיו אני חושב איך דברים היו נראים אחרת
עם לא הייתי רודף אחריה בבוקר שאחרי
אולי עכשיו יכולתי להוליד ילד במקום לקבור אישה
ואולי בכלל הייתי עכשיו בהודו מסטול מהחיים
ואולי הייתי מוצא אישה אחרת ולפעמים גם אני הייתי למעלה
ואולי הבוקר שאחרי הוא כל כך קשה כי אתה יודע שעוד כמה שעות
יחזור הלילה פעם ראשונה ב15 שנים שיחזור הלילה