זה פשוט שאני לא מחשיבה את עצמי כבן אדם מתנשא,
בכלל, זה לא רק שאני מקווה מאוד שאני לא מתנשאת על אנשים, אני
בהחלט לא מרגישה חכמה יותר, מעניינת יותר, יפה יותר, או בקיצור
טובה יותר במשהו ממישהו.
נהפוך הוא, אומרים שכל אדם מיוחד,
אז תמיד באיזשהו מקום בהרגשה שלי הייתי מיוחדת בכך שלא הייתי
מיוחדת בכלום.
תמיד יש כאלה שיותר טובים ממני במתמטיקה, אני אסון במוזיקה כמו
גם באומנות, בתיאטרון אני אף פעם לא אצטיין, ובכימיה אני עדיין
לא מבינה משהו, בהיסטוריה הרחבה אני רק טובה בשביל לזכור מה
שכבר למדנו. אני לא כותבת יותר טוב מאף אחד, אני לא יודעת
יותר, אני פשוט קוראת יותר,
ואני לא יכולה להתנשא על זה, תודה רבה.
בקיצור, אני לא חושבת שאני מתנשאת כי כשאת אומרת 'הצלחתי...'
ואני אומרת 'כן, ואני...' זה בדיוק התנשאות כמו שלך,
לא השוואה, כי אם גאווה,
אני לא טובה יותר בכלום, אז אין לי איך להיות מתנשאת,
אבל אם זה פוגע בך, אני אשתדל לא לומר מה הצלחתי ומה לא,
אולי זה העניין.
בכל מקרה, רק רציתי לומר שכולנו עוברים תקופות קשות,
וכשלא מספרים דברים זה בכוונה להסתיר את זה, וזה כולל כל תופעת
לוואי ששייכת לשינוי והסתרה.  
כולנו משתנים, אבל לא כל כך מהר,  
כולנו משתנים, ולא צריכים להתנגד לשינוי, צריכים לקבל אותו
בחיבה, כי זה מי שאני וזהו.
אולי את לא כל כך טובה בלהתיר דברים, מה אני יודעת, אני רק
יודעת שזה או לשתף או להסתיר, האמצע זה הבחירה הכי גרועה, הכי
גרועה בהחלט.
מה שלא יקרה,
לכולנו יש בעיות. לי אישית יש המון בעיות, אבל אני משתדלת
להיות שמחה בחלקי (ואני אוהבת להתלונן, זה לא כי אני באמת
צריכה להתלונן). יש דברים טובים בחיים, יש דברים שצריכים
לעשות, אחרת אי אפשר להעריך את הדברים שבוחרים לעשות. אם היית
קמה כל יום ב-10 בבוקר, לא היית יכולה להעריך את יום שבת,
למשל.
הפואנטה היא, בהחלט, שאולי לחץ זה לא דבר טוב, אבל צריכים לקבל
אותו בהבנה, ולנסות להתפתל איכשהו כדי לפנות קצת מקום. אני
תמיד עושה את זה בשביל הספרים שלי, ונראה לי שאנשים אחרים גם
יכולים לעשות את זה.
מלבד זאת, החיים הם בעיקר רגעים שמחים וטובים, וצריכים לשמוח
עליהם, הרי תמיד יכול להיות טוב יותר,
ותמיד תמיד יש מישהו שנמצא מתחת.
החיים טובים- גם הרגעים הכי גרועים שלנו טובים מכלום,  
והחיים ממשיכים, אנשים מתפתחים, אבל זה לא אומר כלום על כך
שמישהו צריך לסבול את זה, לא המשתנה ולא הצופה מהצד.
תמיד כששוטר יורה כדור בטעות זה איכשהו יגיע לצופה מהצד, גם אם
השוטר לא כיוון. יש כל כך הרבה צופים שהכדור ימצא את דרכו
למישהו, ככה זה בחיים, חוק מרפי.