[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל שנער
/
את נראית כמו בנאדם מת

הייתה אישה אחת, כשפתחה את פיה ודיברה, נראה היה שהשיחה כה
מעניינת שכל בני החדר התאמצו במאמץ על אנושי על מנת לשמוע מילה
מן ההגיגים שריחפו בחלל חדר ההרצאות. האולם היה גדול, שורות של
מושבים ריקים, מסודרים בסדרות של ארבעה על עשרה, חמישה כאלה,
שניים מימין, שניים משמאל וטור מרכזי. כסאות מהודרים מעוטרים
בכיסי פלסטיק שקוף בו ניצב ריק פתק צהוב בעל עיטורים וחותמת
האוניברסיטה, פתק זה וודאי ציפה ימים שלמים, המתין עונות, לרגע
בו ייכתב עליו, שמה. כמו כולם. אישה זו הייתה כה מיוחדת,
שאפילו ברגעים בהם הפחיתה במילים ושאלה אדם לשלומו, נראה היה
כי סיפרה דברי חכמים במילה או שתיים, תורות אותן יש ללמוד
בקפידה חיים שלמים. על אף זאת, הייתה בחורה רגילה להפליא. היא
הייתה בעלת עיניים חומות, כשם כל עיניי אדם שנראו עוד לפניה,
חומות וגדולות, ריסים ארוכות. עיניה דומו לשורשי עץ אשר מביטים
בו מזווית תת קרקעית, כאילו מבט תחתי מן השורשים אל הענפים ולא
להפך, דבר שעורר את סקרנותם של הבוהים באישוניה. שפתיה היו
חסרות פיגמנט והוסוו בעור פניה הבהיר, למרות שלרוב כוסו בשפתון
אדום , אפה סלד במקצת, אך דבר זה נעשה בחינניות. על יד עינה
השמאלית הונחה באופן מקפיד נקודת חן קטנה, ולחייה כוסו בנמשים
דהויים שהזכירו במעט כתמי שמש. ועם היותה פשוטה ככל הסובבים
אותה, הייתה האדם המיוחד ביותר שנראה בין יושבי החוג לספרות
עברית ואולי האדם המיוחד ביותר המהלך בין הבריות. היה גם איש
אחד, קראו לו אביב, הוא העיר בפריחה את עצבות כל הסובבים אותו.
הוא יוכל להעלות חיוך גם על הארשת העצובה ביותר אשר יוכל אדם
לעטות אי פעם.

הוא פסע לעבר הקפיטריה והיה נראה שכל אשר הפנו מבטם לעברו
הוצפו אופוריה רגעית רק מלראות את חיוכו קורן האושר. "את נראית
לי כמו בנאדם מת", אמר אביב לאישה. היא הנידה בראשה כמו רצתה
להמחיש את היותה בחיים "אני האדם המת היחידי שיכול ללכת, יכול
לחשוב, יכול... יכול לאהוב." שתיקה קצרה , ואז אמרה "לאהוב,
בעצם את זה אני לא יכולה לעשות" היא אחזה בכוס הקלקר שהכילה את
התה שביקשה ופנתה לעבר גרם המדרגות האחרון שניצב בצידו הימני
של בניין הקפיטריה. מפגש מוזר היה זה, המפגש בין המאושר עלי
אדמות, למלנכולית אשר גוררת יחס בשלשלאות שעם הזמן הפכו לחלק
בלתי נפרד מגופה. לאחר מספר פגישות מקריות שהותירו אחריהן שובל
מילים קצרות בעלות משמעות עצומה, אביב אהב את האישה, והאישה
השיבה אהבה. הם אהבו כל הקיץ, אהבה מדומה. "אני אוהב אותך",
"ואני אוהבת אותך", הם לא אמרו זאת אף פעם אך הצהרה זו הייתה
כמו ברורה. כל הסמסטר הוחלפו מבטים קצרצרים שכללו בתוכם את
השיחות העמוקות ביותר שהיה ניתן לקיים ללא מילים. ואפילו
שהאישה אהבה את אביב ואביב אהב את האישה, נבנה בין שניהם כותל
גדול. ערב... ערב בתום יום הלימודים, כשפתח אביב את דלת ביתו
הכבדה, בשקט, נזהר שלא להעיר אותה, כשעיניו דומעות וליבו מנותק
מגופו היה משתחל למיטתו בתזוזות עדינות ומוקפדות, כשלצידו
מונחת אשתו. וכל רגע שעבר בעודו מסור לרעייתו בעולם הגשמי,
ליבו היה כבול לליבה של האישה, וכל רגע שנקלע גופו למגע
רעייתו, גדל הפער בין שני חלקי ליבו, שעם הזמן הפכו אחד עם
ליבו של האישה. וכשם עוצמתה של השמש שנזקיה חודרים לכל אשר
חשוף למגעה, כך הקיץ הזה, שבמעט חודשיו היווה את התקופה הארוכה
ביותר בשנה, הפך בייסוריי יום הדין, בסבל איטי ונוראי של אהבה
שלא תמומש, את האדם המאושר ביותר עלי אדמות, ליצור העצוב ביותר
שנראה בעודו בחייו, עד היום בו ינוח למען יוכל להפיק מרגעיו
האחרונים את כמות הצער שכבר מציפה את כולו. והאישה המיוחדת
הזו, שמשכה את תשומת הלב בחדר ההרצאות מכל הסובבים אותה,
שמילותיה היו כדברי חכמים, שיכלה לעניין גם את המשועמם ביותר
ועל אף היותה אדם רגיל הייתה המיוחדת בנשים, דעכה עם הזמן, וכח
מילותיה נקבר באדמת המתים המהלכים, המתים החושבים, המתים
המדברים, קורבנות האהבה שלא תזכה למימוש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן מתחכם
לבמה







המתחכמת


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/4/07 11:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל שנער

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה