מי המתין לה בלילות
בשובה מראשי הרים;

לא איילים
המזבח והגזרים
קורבן מעלות
חיים

והעלומים
מה לחשו לימים?

מוקפת נערות
מבכות נוהות
רקפת חבויה בין סלעים
לא ידעה
איש עטופה בקלעי העלים

מר נפש ועתיר
כבודות
היה אביה

זכר עלבונו הצורב
אורב להם ימים
במעברים

ולא אחז במלוכה
בארץ זרה

ולא היה כיוסף
שהשליכוהו אחיו
סחור עבדים;
לימים

יבוא בהם ונפשו נטולה
מנקמה שולה אהבה
ולא נוטר

ולא נותר בליבו
אלא  להיטיב

עם כתונת הפסים
פס נוסף ואחרון במעשים
מטיבים

לא היה כיוסף
יפתח

שכך נדר נדרים
שהיו סביבו, המרים
והמגורשים מבתים
מצטופפים כתנים
מיללים

בלילות מדורות
מול הרי עמון
צלם מולך ויללות המון
גילפוהו בחרבות
בערבות צחיחות
ודיעת ביעותים
מחשכת מחשבות

מה היו אצילי גלעד
הנחים בהיסב
תחת כרמם ותאנתם
ונהנתנותם?

כל דתם עושרם
שכך נזעקו
פתע לשים להם
ראש ונשיא
לרתע צרים

קראו לו מבין הדמים
מתוך המארבים
להציל כרמים ויקבים
נזר נניח על ראשך
ונמשח בשמנים
ראשך
ונשכח לך ימים
איש בן חסר יחוס
ללא נחלה
היולד לזונה

עת הגבירים
יפול עליהם
הפחד והרעד
זאת ידע יפתח
חוכמת שועלי המדבר

הם יפלו לרגליו
ויניחו בידיו כל חפץ ודבר

ואין במקח והממכר
דבר לתדהמה
יראו בבן זונה
איש אלוהים

הגואל כבודם ונחלתם
במעשה גיבורים

שם נמכרה נערה
בעבור מלוכה בדויה
שם הונח שטר
החילופין  
נשיאות;

והייתה
קורבן חיים מהעת ההיא
שזיכרה נשא עד עתה.

"הילחם בעבורנו
קח כבודנו"

והוא מה ענה להם
בלהט הסכמות
וחילופין ללא חוכמות
תקעו כפות ידיים

שיכור מחלום
אמר דברו;
אם תצא אם תבוא
במחולות ניגונים
לקראתי
בי נשבעתי באלוהים
להעלותה קורבנות
לאלים

שם שתקו אצילים
בני גלעד

על הנדרים
שלא יאמרו לעד
הם ידעו היטב
מחוזות הדברים
מאת אלוהי העמונים
עוללות באש
כערמונים עצמות
חיים פיצפצו
שם למד ועבד איפתח
ויתר כוחותיו
אלוהים נוספים


הם נכספים
לאחוז בכרמים בכפרים
ביקבים ואביה
בנשיאים
והכתרים

לא היה לה שם איש שילחש
כבודה

כי אסורים
באיסורים
התמורות
המזבח העולות
לכבודות
עבודה זרה
מולך עמונים

שם שתקו כולם
וניגזר דינה

והקרב ניתך מי זכר
את שנאמר בין יפתח
לגלעדים,
מי היו העדים;
שכך ראה אותך
במחולות ותופים
והקפיד

הן יכל בנקל
להכחיש או לעלות באש
על כל בית איש
שלא יסכור פיו
ולא ידביק לשונו לחיכו
אם יאושש נדרו
ולא יכחיש

מה היה לזה אביך
שזכר את שאיש לא היה מזכיר
שעמד ושב אל אלוהי העמוני

שימיני אמרת ואלכה לבכות
את שלא ידעני איש

גם בעלותך להר
לא היה מאוחר
גם אלוהים יכל
לתת סימן ואות
לבאות

כולם שתקו
ועטו מבעים
שמתקו,

נקמת בני גלעד
ביפתח
נעשתה
בעוולות משואות
בת בלי מוכיח
מידם

שם חוללה תמימותך
משם עלה באש גופך

רק הזמן מנציח
הילתך ומגדף
את זמנם
בעיתך.